היומיים האחרונים היו מהקשים שבחיי, והיו לא מעט ימים קשים של יסורי נפש מראשית המלחמה. השמות, הפנים והמשפחות. אלו שפגשתי ואלו שלא זכיתי. תחושת הכישלון האישית והלאומית, הפספוס וההחמצה.
כמה רציתי לחבק את ג'ון ולשמוח עם רייצ'ל כשהרש חוזר הביתה. כמה התפללתי לא לאכזב את אצילי הנפש האלה שרק רוצים להרבות אור וטוב באיזו תמימות שובת לב. וכמוהם את יתר החטופים והחטופות.
והידיעה שלא הצלחנו להחזיר אותם הביתה, הידיעה הזו, והתמונות וההספדים הכואבים של ההורים והאחים והחברים, כל אלו ילוו אותי עד יומי האחרון.
כשבחרתי בחיים הציבוריים לא העלתי בדעתי שאדרש להחלטות קשות וכואבות כאלה.
החלטות של חיים ומוות. דילמות מייסרות שקורעות את הנשמה. בין ערכים ומטרות וחיים ומוות. החלטות של מלחמה. אבל אני כאן. וזה במשמרת שלי. ואני לא יכול לברוח מההחלטות ולא יכול להעביר אותן לאף אחד אחר. אלו החלטות שלי, ואני ישן איתן וקם איתן ונושא את תוצאותיהן חרוטות עמוק על לוח ליבי לנצח.
דווקא בסוף היום הזה שבו פעלתי בצורה נחרצת נגד כניעה לחמאס ומתן פרס לסינוואר על הרצח האכזרי של חטופינו היקרים, דווקא בסוף היום הזה שבו פעלתי בצורה נחרצת נגד פגיעה בחברה ובכלכלה עם שביתה לא חוקית שאין בינה ובין זכויות ורווחת העובדים מאום, דווקא בסוף היום הזה חשוב לי להעביר מסר לא נחרץ. מסר אוהב. מסר מעריך.
נכון, יש גורמים ציניים שמנצלים את הכאב האמיתי של אזרחי המדינה, אבל חשוב לי הערב לא לדבר עליהם, אלא על רבים הרבה יותר. רבים מאזרחי ישראל שהלכו לישון במוצאי שבת עם בטן מתהפכת וקמו לבשורות קשות מנשוא. ליבם שותת דם כבר יומיים. רבים מהמפגינים היום ברחובות מבטאים כאב אמיתי, כאב שיש לו מקום.
גם אם אני לא מסכים אתכם על הדרך, גם אם אני מאמין שקיבלנו החלטות נכונות למרות שאתם חושבים אחרת, אני אוהב אתכם, ליבי כואב איתכם. וזעקתכם לא נישאת לחלל ריק. יש לה מקום בעם שלנו.
יש לנו עסק עם אויב אכזר. עלינו, המנהיגים, לשאת את המורכבות בין האישי ללאומי.
בין החובה לאזרחינו שהמדינה לא הייתה שם עבורם, נמקים במנהרות עוד מעט שנה, ובין החובה לשאר אזרחי המדינה, שמצפים שנגן עליהם קדימה ולא נחזור על טעויות העבר.
ולכם אחיי הכואבים והמוחים אני אומר - אני כמנהיג נושא באחריות. אחריות לטוב, אחריות לרע. אחריות לשמחה ואחריות לעצב. אחריות להצלחות ואחריות לכישלונות. אחריות להחלטות נכונות ואחריות לטעויות. מרגיש את כאבכם, כואב אתכם, אוהב אתכם. ביחד בשמחה. ביחד בעצב. בדרך הארוכה.