בימים אלו של מתקפה בלתי פוסקת, מאוד בוטה ומלווה בלשון גסת רוח על מערכת המשפט יש חשיבות מיוחדת שבנדבכי הקיומיות שלנו כעם במדינת ישראל חיינו יהיו מעוגנים בערכי פרשת "שופטים" הפרוסים בספר "דברים" מפרק ט"ז פסוק י"ח עד פרק כ"א פסוק ט'. מכאיבה התופעה, שנושאת הדגל של המתקפה באלו הימים על שופטים ועל מערכת המשפט בישראל היא ממשלת ישראל ובמיוחד השר המופקד על מערכת המשפט שר המשפטים עצמו, יריב לוין, כשיש לו את מלוא הגיבוי למתקפתו מצד העומד בראשות הממשלה, בנימין נתניהו. מצער, שבימים בהם אנחנו ממסגרים במודעות אבל קודרות עלומים יפים ונקיים, שחייהם נקטפו במלחמה, שאינה משיגה את יעדיה, ממשלה בישראל מבקשת למסגר במודעת אבל קודרות את קבורתה של רשות שיפוטית עצמאית, שיש לה זכות להצביע לעברה של הרשות השולטת היכן היא מעדה ובמה היא עלולה למעוד. מצער, שיש לנו ממשלה, שמבקשת לְעַקֵּר את הרשות השיפוטית, שלא תוכל להסב את תשומת לבה של הרשות המחוקקת על מעידות בתחומי החקיקה. כואבת עוצמת הפער בין המתקפה הקשה על מערכת המשפט כיום ובין הבשורה שפורס משה בנאומו האחרון לעמו. ניכר מדבריו, כי הוא נרגש מאד, כי זה נאומו טרם פרידה מעם אהוב, ולכן הוא מוצא לנכון להדגיש את אפיוני מערכת המשפט, אותם חייב עם ישראל לכונן בהקפדה רבה עת יבנה את חייו בארץ המיוחלת - ארץ ישראל, כשמשה כבר לא יהיה עִם הָָעָם. זו מערכת משפט, שחייבת להיות מושתתת לדורות על ערכי "צֶדֶק צֶדֶק תִרְדּוֹף". (פרק ט"ז, פסוק כ') מצער, שכיום המתקפה על מערכת המשפט בישראל אינה מונעת מ"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּוֹף", אלא היא מונעת מתוך מניעים של שררה פוליטית, במיוחד שכנגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הוגש כתב אישום על-ידי נציגי המערכת המשפטית. משה מביא למעשה בנאום הפרידה את דבר האלוהים, כפי שמצוין בפתחה של הפרשה - "שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים תִּתֵּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ", כשהדגש בדברי משה "אֲשֶׁר ה' אֱלוֹהֶיךָ נוֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ..." ומה שחייב לאפיין את המערכת הזו ההתנסחות בספר "דברים", פרק ט"ז, פסוקים י"ח-י"ט - "וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק, לֹא תַּטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַּכִּיר פָּנִים, וְלֹא תִּקַּח שׁוֹחָד" (ובתלמוד יש המוסיפים לא תקבל מתנות, כשאתה מכהן בתפקיד שלטוני). פרשת "שופטים" הביאה לארון הספרים היהודי את תמרור האור המוסרי והאנושי, שחייב לנווט את כל מערכות המשפט ואת חייה של החברה הישראלית בבואה לבנות את חייה הלאומיים בארץ ישראל - "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּוֹף" - כפילות המילה "צֶדֶק" במשפט מבטאת את המחויבת להיות נדבך בסיסי בחיינו כעם. המשפט "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּוֹף" הרבה להעסיק את רוב הפרשנים, השואלים מה הניע את משה לחזור ולהדגיש פעמיים את המושא שבמשפט - "צֶדֶק". משלל הפירושים אביא כמה מובאות - הכפילות נועדה להדגיש, שצדק ורק את הצדק תרדוף, אתה בן לעם ישראל, ובזה תהיה סגולתך ויחידותך. יש המרחיקים לכת מתוך דאגה, ש"הכפילות במילה צֶדֶק היא תמרור אזהרה כנגד היגררות למעשה רשע, כשהמטרה יכולה להיות ראויה" או במילים אחרות "מבצעים מעשה רשע בשם הצדק". למרבה הצער, ההיסטוריה האנושית מבורכת בשלל מבצעי מעשה רשע נפשעים ובלתי נסלחים, שעל שפתם נישאה המילה צדק ונופפו את דגלי הצדק. בפרשת "שופטים" נפרסת יריעה רחבה של פסוקי חקיקה, המחייבים לעשות כל מאמץ במישוריות המדינית טרם הכרזה על מלחמה או טרם ממשיכים בה. אני מקבל בחום את יחס הפרשה לנושא המלחמה והשלום, ומאמץ בחום גם את השקפת העולם של החכם באדם "קֹהֶלֶת בֵּן דָּוִד מֶלֶך בִּירוּשָׁלַיִם", האומר בספר קהלת בפרק ט' פסוק י"ח - "טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב". קהלת הוא שלמה המלך המדגיש בפסוק ט"ו: "וְאָמַרְתִּי אֲנִי - טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה". פרשת "שופטים" מדגישה, שחייבים לעשות כל מאמץ כדי למנוע מלחמה. רק אם כשלו כל הדרכים האחרות לפתרון הבעיה יוצאים לקרב - "כִּי תִּקְרַב אֶל הָעִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ עָלֶיהָ שָׁלוֹם..." (דברים, פרק כ', פסוק י') רק "אִם-לֹא תַּשְׁלִים עִמְּךָ, וְעָשְׁתָּ עִמְּךָ מִלְחָמָה...", רק במקרה כזה המחוקק מתיר לצאת למלחמה. תקצר היריעה לליבון שלל הדוגמאות הכאובות רוויות השכול והדם המיותר שנשפך במלחמה שאסור היה לפתוח בה. מצער, שבחיינו כאן במדינת ישראל איננו שומרים על הציווי המוסרי שיש בו גם פיכחון מדיני. לצערי, לא שמרנו יותר מדי פעמים על העוצמות המוסריות והערכיות בספר דברים פרק כ' פסוק י'. לא הקפדנו על מיצוי כל האפשרויות במישוריות המדינית טרם יציאה למלחמה ובמקרה הגרוע בהמשך המלחמה המתרחשת היום. לעתים גם נקלענו לשיכרון של משיחיות משכרת ומשכרת, כשב-29 באוקטובר 1956 כבשנו את מדבר סיני וראש ממשלה בישראל הכריז מתוך להט משיחי במפקד חגיגי על מדינת ישראל, כמלכות ישראל השלישית.

שיכרון הכוח והמלחמה התעלם מהמחיר של מציאות מדממת גדושה בדמעות ובכאב של שכול ויתמות. כעבור כמה חודשים נאלצה מדינת ישראל להחזיר את כל 60,000 קמ"ר של מדבר סיני. במלחמת סיני לא רק שלא מוצו כל האפשרויות המדיניות טרם המלחמה, אלא זו הייתה מלחמה בה רמסנו ערכים הומניים מוסריים והתפתינו לצאת למלחמה שאסור היה לפתוח בה. בתמיכה הנלהבת בניצחון הכיבוש בסיני חטאנו, כי גרמנו לְמָוֶת מיותר של צעירים שהעלינו לעולה, ולא בא השה שיתייצב לעולה, שיתייצב לשחיטה במקומם. היום אנחנו חוזרים על אותו משגה, כשאנחנו ממסגרים עלומים נקיים במודעות אבל שחורות, כי חייהם נקטפו במלחמה, שניתן היה למנוע את המשכה בעסקה מדינית. יתרה מזאת חיי 109 יהודים נמצאים בידיים הגרומות של המוות במנהרות בעזה, כי ממשלת ישראל לכודה בתפיסה, השוללת את מיצוי כל האפשרויות במישוריות המדינית, ומתייצבת לימין המשך המלחמה... והערכים המוסריים של פרשת שופטים נותרו דמועים.