היום הייתה לי הברקה שבעקבותיה הבנתי פתאום למה השמאלנים הקפלניסטים מיסודם של מפגיני בלפור בטוחים כל כך שבנימין נתניהו בפרט והימנים בכלל חושבים על טובת עצמם האישית יותר מאשר על טובת המדינה, ומדוע הם מפיצים את האגדה האוטו-אנטישמית האיומה כאילו נתניהו מוכן אפילו להקריב חיי חטופים ובלבד שיישאר בשלטון.
ובכן, המסקנה היא שהם חושבים כך מפני שהם עצמם כאלה - רוצים שלטון וכוח לעצמם, אפילו אם בכך יגרמו נזק גדול למדינה, והם לא מסוגלים לתפוס שיש כאלה שחושבים ונוהגים הפוך מהם. הנזק העצום שגרמו השמאלנים הקפלניסטים בהוצאת דיבת הארץ רעה לעולם, שטיפח את האנטישמיות והאנטי ישראליות, החליש את צה"ל, עודד את הטרור ואויבי ישראל, גרם לאסון 7 באוקטובר, פגע במורל ובמלחמה בעזרת התקשורת ובכירים לשעבר של מערכת הביטחון, פגע קשה במו"מ על החטופים, מחזק ומעודד את החמאס שמקשיח עמדותיו יותר ויותר, דוחף לשביתות במשק.
השמאלנים חוששים לאבד את שלטונם במדינה שנמשך מאז ומתמיד; שכן גם לאחר שהליכוד השיג לכאורה את השלטון במדינה ב-1977, נמשך בפועל שלטון שמאל שנשמר באדיקות על-ידי הפקידות הבכירה השולטת בפועל על המדיניות, התקציבים ומשאבי אנוש, ומנגנוני הבחירה במדינה איפשרו את המשך בחירתם.
אומנם הימין הצדקני כאילו הגיע לשלטון, אבל נבחריו חשו מלכתחילה כאילו זכו בשלטון בחסד ולא בזכות, הם גם חששו להכניס את השינויים הנדרשים וגם לא זכו מעולם בתמיכת כל מרכיבי הקואליציה לשינויים אלה.
התנהגות פלגנית ומאחדת משמאל ומימין
כך התנהלה המדינה במשך שנים בשלטון השמאל בפועל, גם לאחר שהליכוד זכה בבחירות - עד להתקוממות הימנית ב-2023 שהתבטאה בניסיון להפעיל רפורמה משפטית שנועדה לחסל את שלטון הפקידות השמאלנית, שבינתיים מצליחה למנוע את השינויים הנדרשים וממשיכה לשלוט. תאוות השלטון והפחד לאבדו היו תמיד חשובים להם יותר מכל, גם במחיר פגיעה במדינה וביטחונה.
וזה גם ברור למה השמאלנים חושבים יותר על שלטון ה"מעמד" ולא על המדינה. הרי תמיד נהגו כך בהתאם לאידיאולוגיה שלהם. גם כשז׳בוטינסקי חתר להקמת מדינה בשנות ה-20 וה-30, הם לא האמינו שזה אפשרי, רצו רק להקים מוקד סוציאליסטי שלהם בארץ ישראל שיתחבר עם כל הסוציאליסטים בעולם, עיכבו ואף מנעו בשיטתיות הליכים מדיניים שהיו יכולים לקדם את הקמת המדינה.
בסזון, בפקודת המנהיגות השמאלנית השלטת בתנועה הציונית, הם רצחו, עינו והסגירו לבריטים את לוחמי האצ"ל והלח"י שפעלו לגירוש הכובש הבריטי, על שהפרו את שלטונם המוחלט בתנועה הציונית, ורק השואה הבהירה להם עד כמה טעו וכמה צדק ז׳בוטינסקי שהיה המנהיג הציוני היחיד שניבא והתריע על השואה גם עשרים שנה לפני שהתחוללה.
הימין בראשות ז׳בוטינסקי ובגין מנע מלחמת אחים בתגובה לסזון ולאלטלנה כדי להימנע מפגיעה בהקמת המדינה ובכך ויתר למעשה על השלטון. גם היום - אנשי השמאל הקפלניסטי חושבים רק על עצמם ועל חלומם לכיבוש השלטון, גם במחיר פגיעה במדינה וביטחונה. לעומתם - הימין בראשות בנימין נתניהו חושב קודם כל ולפני הכל על חיזוק המדינה וביטחונה, ולשם כך הוא מוכן לוותר פה ושם על עקרונותיו. כך היה תמיד. כך זה עכשיו. כך זה יהיה כנראה גם להבא.