מר בן-גביר הנכבד, אני אומנם מסכים עם כמה מעמדותיך, כמו בעניין הפשיעה או נשיאת נשק בידי האזרחים (אני מתנגד לכך עקרונית אך בנסיבות הקיימות זה מחויב המציאות), אך אני מתנגד כמעט לכל יתר דעותיך ועמדותיך ובפרט בנושא המדיני. תוכל לשאול בצדק מה העמדות של מישהו כמוני בכלל צריכות לעניין אותך וזו, כמובן, זכותך המלאה כי נבחרת לכנסת ולממשלה ברוב קולות מרשים, אבל תרשה לי מרום גילי ושפע ניסיוני ותפקידי בתחום המדיני, הביטחוני, הפוליטי והציבורי למשך עשרות בשנים ובתוקף עבודתי במחיצתם של אישים כדוד בן-גוריון (רק בשוליים), מנחם בגין, משה דיין, שמעון פרס, יצחק שמיר, אריק שרון ובנימין נתניהו - שעם כל אחד מהם גם היו לי לפעמים ויכוחים, תמיד ענייניים - לא רק שדעותיך ומעשיך אינם נכונים אלא שהם מסוכנים לעתיד המדינה ולקיום החזון הציוני.
אינני עוסק היום בפוליטיקה, אך אני מודאג ודואג לעתיד הדורות הבאים. אני סבור שרוב ניכר בציבור הישראלי, כולל אלה בימין ובמרכז ימין שהם הרוב, חושב כמוני. קראתי שאתה רוצה לבנות בית-כנסת על הר-הבית, גם אני הייתי שמח לו היה שם בית-כנסת לכל היהודים מהארץ ומהעולם, אבל מה לעשות, מאז המאה השביעית, אומנם יותר מאלפיים שנה אחרינו, הר-הבית הוא גם מקום קדוש (אומנם ממדרגה שלישית) ל-1.9 מיליארד מוסלמים ברחבי תבל שאין לנו עניין מיוחד להסתכסך איתם. ישראל בתבונה רבה ובאחריות לאומית אמיתית הסכימה שיישאר המצב הקיים והדבר רצוי גם מבחינה נוספת: הסכם השלום בין ישראל לירדן העניק לממלכה ההאשמית מעמד מיוחד בהר-הבית למורת רוחם הברורה של הפלשתינים ומוסדותיהם.
המצב איננו אידיאלי, הפלשתינים מפרים את המצב בכל הזדמנות וגם ירדן אינה נוהגת תמיד כהלכה, אך ישראל היא בעלת-הבית ואולם גם לבעל-בית אין חופש בלתי מוגבל וישראל הסכימה שיהודים יוכלו לעלות להר ללא מגבלות (ואני הייתי בין העולים יחד עם אריק שרון) אך לא להתפלל — ועל כך יש להקפיד. לא אתייחס לשאלות הלכתיות לגבי תפילת יהודים, אזכיר רק שרבנים רבים גורסים שזה אסור. הרב גורן המנוח שהיה רב ראשי של צה"ל בזמן חלק משירותי בצבא תקע כזכור בשופר גדול ביום שחרור הר-הבית. היו מי שקבלו על כך אך זה היה ביטוי טבעי לגודל התהילה — אך לא סימן לקביעת מצב מדיני.
אני גם מבין שאתה בין חסרי שיקול הדעת שרוצים לחדש את ההתיישבות היהודית ברצועת עזה בתום המלחמה. לא אכנס לדיון היסטורי אם עזה היא חלק מארץ האבות או לא, היו דעות לכאן ולכאן גם בעבר, אבל זו איננה השאלה הרלוונטית עכשיו; מה שכן רלוונטי הוא שברצועה חיים כ-2.1 מיליון ערבים (לפני המלחמה היו יותר) שנצטרך לנהל אותם ושגם קבוצת יישובים עבריים לא תרסן את פוטנציאל האלימות הכללית והכאוס ברצועה וממנה. אישים שאני מעריך מאוד כמו האלוף (מיל.) גרשון הכהן סבורים שאילולא פינינו את "גוש-קטיף" ואת נצרים 7 באוקטובר לא היה קורה אך יש דעות אחרות וממילא כל דעה מבחינה זאת איננה אלא ספקולציה ואת מה שהיה אין להשיב ובוודאי לא במחיר הצבאי והמדיני שזה יגבה מאיתנו.
אגב, אילולא הפרה ברורה בזמנו של הנחיית שר הביטחון משה דיין מצד הרמטכ"ל יצחק רבין וראש פיקוד דרום שייקה גביש (קצין מעולה מכל הבחינות) לא לכבוש את הרצועה, היא הייתה נשארת בידי המצרים וכשבעת ביקור הנשיא סאדאת בירושלים נעשה נסיון אחרון מצידנו לשכנעו שמצרים תיקח אותה בחזרה נעניינו בשלילה אדיבה. אם בעבר רצועת עזה נחשבה בצדק או שלא בצדק כבעלת חשיבות אסטרטגית מול מצרים, הרי שנושא זה איבד מחשיבותו הישירה עם הסכם השלום. העתיד המדיני של רצועת עזה ייקבע בהסדרים מדיניים, כולל בינלאומיים, במו"מ עם ישראל ועל בסיס ההישגים הצבאיים של ישראל במלחמה הנוכחית - להתיישבות יהודית לא יהיה חלק בו.
מר בן-גביר היקר, דעותיך ומטרותיך (כפי שאתה מבטא אותן בגלוי, אולי יש עוד שטרם ניגלו לנו?) שליליות ומסוכנות הן מבחינה עקרונית והן מבחינה מעשית. הן גם מעוותות את אופיין של מדינת ישראל והציונות (אגב, האם אתה מגדיר את עצמך ציוני?). מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי כולו, בארץ ובתפוצות (עם שוויון זכויות אזרחיות מלא ללא יהודים) ואכן הזהות הלאומית, המסורתית וההיסטורית היא שמאחדת אותנו והיא גם הקרקע לאורח חיינו הדמוקרטיים והתרבותיים כישראלים, כפי שקבע בזמנו הפרופסור שלמה אבינרי המנוח, הישראלים (ואני הייתי מוסיף היהודים בכלל) הם דמוקרטיים מטבעם, אך נדמה לי, ותסלח לי אם אני טועה, שהערכים שלך אינם זהים לערכים הנ"ל.
אך נחזור לשאלות דיומא: התנהגותך בממשלה, הצהרותיך המתגרות חדשים לבקרים מהוות נטל כבד על המדינה ועל הממשלה שמנסה בתנאים שאינם פשוטים ושיש גורמים שונים שמשתדלים לשים מכשולים בדרכה, להביא לשחרור החטופים ולקידום המטרות הביטחוניות והמדיניות שתקבענה את עתידנו ואת עתיד ילדינו. מדיניות היא כידוע אמנות האפשרי, ועמדותיך מאופיינות רובן כבלתי אפשריות בעליל. לפעמים מדיניות נכונה גם מחייבת פשרות כפי שמנהיגי הציונות - מויצמן, ז'בוטינסקי ובן-גוריון ויורשיהם הבינו - מבלי להפנות את עיניהם מהמטרה העיקרית: קיום החזון הציוני והבטחת המדינה לדורי דורות.
אכן המדינה הגיעה להישגים שרוב האומות מתקנאות בהם, מי בטינה ומי בהערצה. מנהיגים אלה לא היו פטריוטים פחות ממך אבל הפטריוטיות שלך היא לכל היותר פיגום שעליו אתה תולה את עמדותיך המטרידות. אינני יודע אם שמת לב שמאז 7 באוקטובר ארה"ב התייצבה שלוש פעמים כדי לבצר ולייצב את ההגנה עלינו (אינך חושב שזה יותר חשוב מלהתפלל דווקא עכשיו על הר-הבית?). ישראל חזקה והיא יודעת להגן על עצמה וגם לתקוף את תוקפיה, אבל במערכה כוללת עם אירן ושלוחותיה ללא התמיכה של ארה"ב מצבנו יהיה קשה יותר- התרצה שנסתכן בכך בגלל גחמה כזאת או אחרת או סדר קדימות מעוות לגבי צרכינו הלאומיים?
לעתים אין פגם אם יש בממשלה גורם המושך יותר ימינה או שמאלה מדעת הרוב. זה משמש לפעמים עילה כלפי גורמי חוץ ופנים כאחד, אך כשזה הופך לתופעת קבע, זה מטרד לאומי. בסיכום, יהיה עליך להסיק מסקנות או שאחרים יסיקו אותן במקומך. בתקווה, זלמן שובל.