בכל דור ודור קמים לישראלים מנהיגים שיודעים מה טוב להם ופועלים בשמם בהתאם. היום אחרי כמעט שנה של מלחמה עקובה מדם כאשר מטרותיה המקוריות לא הושגו, מודיע להם המנהיג הנוכחי כי ציר פילדלפי הוא המפתח לניצחון העתידי. בכך ולא מדעת הוא מצרף את פילדלפי למוצבים על גדות תעלת סואץ לאחר מלחמת ששת הימים ולמוצבים בדרום לבנון לאחר מלחמת לבנון הראשונה שנועדו להגן על הישראלים אבל המחיר ששולם בגינם כעבור שנים בטרם קרסו הסתכם באלפי קורבנות. הטרגדיה של הישראלים שתמיד יימצאו ביניהם מי שמתפתים להאמין בפתרונות כאלה כי למצעד האיוולת הזה מעולם לא היה מדריך מנחה כיצד להימנע מהם. הבעיה מחריפה במיוחד כאשר את ההחלטות הגורליות מקבל אדם אחד למרות שבמשטר הקיים במדינת ישראל הממשלה היא הקולקטיב לקבלת ההחלטות. באנגלית Bellwether מסמל את ראש הכבשים המוביל את כל העדר הצועד אחריו בסך כשעל צווארו תלוי פעמון לזיהוי. המושג מושת בין היתר גם על המנהיג שאחרים צועדים בעיוורון בעקבותיו. זה קרה בעבר וקורה בהווה בדיקטטורות חשוכות וניתן לאבחן זאת פה ושם גם במדינות דמוקרטיות. במשך כ-18 שנים לא רצופות היו שרי הליכוד כאותן כבשים שצעדו בסך כעיוורים אחרי בנימין נתניהו שקולו היה עבורם כפעמון מצלצל המנתב את דרכן. קשה להיזכר אם אי-פעם היה מי מהם שהשמיע קול כשסטה מהנתיב או זגזג בדרכים תוך הפרה והתכחשות לעקרונות והבטחות עבר. כך היה כאשר חתם על הסכם וואי עם ערפאת ולחץ את ידיו, נאם את נאום בר-אילן על המדינה הפלשתינית, או כאשר החליט לוותר על סיפוח ביו"ש, שעוגן בהסכם הממשלה הפריטטית עם גנץ, לטובת הסכמי אברהם. ואיך נשכח את מדיניותו להזין את החמאס בעזה מדי חודש בעשרות מיליונים בחשיבת בוסר כי בכך הוא קונה שקט יחסי ומרחיק את ארגון הטרור ואש"ף. והשיא הוא ניסיון ההפיכה המשטרית ואסון 7 באוקטובר שבמצורף הביאו את מדינת ישראל לעברי פי פחת של מלחמת אזרחים שלמזלנו לא חצתה את סף ההתנגחויות בהפגנות מזה וברשתות החברתיות מזה. אין כמו שלושה אירועים קרובים כדי לשרטט את המניפולטיביות בה נתניהו משתמש בסגרת תפקידו כראש הממשלה. מצד אחד, ההחלטות ליד שולחן הממשלה והקבינט מתקבלות כמעט תמיד פה אחד לפי רצונו, וכדי להסיר ספקות הוא מוצא מדי פעם גם את ההזדמנות להזכיר כי בישראל יש רק ראש ממשלה אחד. מצד שני, הוא מאפשר לשרים מסוימים להתנהל כפילים בתוך חנות חרסינה כשהוא עצמו משקיף מהצד ולא דואג לשברים המתנפצים לרגליו. באווירה זו יכול היה שר המשפטים יריב לוין לנסות לבצע הפיכה משטרית שקרעה קרע ענקי בציבור הישראלי; איתמר בן-גביר הפך את המשרד לביטחון פנים לשדה ניסויים להפצת השקפותיו הקיצוניות; ואילו מירי רגב שרת התחבורה בתואר ושרה למבצעים מיוחדים בפועל של בני משפחת נתניהו, מונתה לערוך את הטקס הממלכתי לציון שנה לאסון כאשר ברור כי אישיותה ומעשיה הם לצנינים בעיני ציבור רחב במדינה. בשלושת המקרים נתניהו לא נקף אצבע כדי לחתור לפיוס לאומי ולפשרות שיקהו את הכאוס הפנימי, כי למרבה הצער הפילוג והשיסוי הפנימי הם המלט המתחזק את שלטונו.

שברי החרסינה

כאשר המשורר מרדכי גבירטיג פרסם את שירו "העיירה בוערת" ערב מלחמת העולם השנייה הוא ניבא במובנים רבים את השואה. היום ישראל בוערת מבפנים אבל אין צורך בנבואה כדי להעריך כי בהחליטו להפוך את ציר פילדלפי ליעד האסטרטגי של המשך המלחמה הציב נתניהו תמרור בוהק המצביע על שבר קשה באחד מאבני היסוד של האתוס הציוני: הצלת יהודים באשר הם כערך עליון ובמקרה שלנו, הצלת אחינו השבויים במנהרות החמאס במרחק מטחווי קשת ברצועת עזה! וזה קורה לממשלה הלאומית שהפטריוטיזם הוא דגלה הראשי, שהבטיחה ביטחון והגנה לאזרחיה בניגוד לרפיסות המגולמת, לדברי חבריה, ביריביה הפוליטיים. במרס 1997 הרג חייל ירדני שבע נערות ופצע ארבע אחרות ומורה שטיילו בנהריים לגדות נהר הירדן. המלך חוסיין קטע ביקור בספרד והטיס את מטוסו לנחם את המשפחות השכולות בבית שמש כשהוא כורע ברך לפניהם ומפטיר, בין היתר, "אובדנכם הוא אובדני." בתמונה זו נתניהו ראש ממשלה צריך היה מכורח הנסיבות לכרוע ברך לצדו של חוסיין. ככול הידוע, מאז לא נצפה נתניהו באותה פוזיציה באף אחת ממלחמות ישראל בשנות כהונתו. מה שכן ראינו לאורך חודשי המלחמה אלו ישיבות מתועדות ליד שולחן עם משפחות שכולות וחטופות כשלצידו שרה אשתו. במקרים ספורים הוא צולם גם בשיחות טלפוניות. היו גם מקרים של בני משפחה שסירבו לפגוש בו או לשוחח איתו. הדיכוטומיה הזו בין התמקדות ביעדי המלחמה האסטרטגיים לבין בחינת גורל החטופים היא בקליפת אגוז עדות חיה להתנהלותו של בנימין נתניהו מאז 7 באוקטובר 2023, תאריך שנשכח ממנו בנאומו על פילדלפי. לפי אותו דפוס קוגניטיבי, בהחלטתו על פילדלפי גוזר נתניהו גם את גורלם של עשרות אלפי מתיישבי הגליל להמשיך להיות פליטים בארצם בעודם רואים בעיניים כלות כיצד פירות עמלם עולים באש ובתיהם נחרבים. כל ישראלי המכיר את עברה של המדינה מסוגל להעריך האם ראש ממשלה אחר בישראל היה נוהג באותה דרך. ומשפט לסיום: אם ביום אחד נתניהו יכריז כי ציר פילדלפי חדל מלהיות יעד אסטרטגי חשוב וצה"ל ייסוג ממנו, ספק אם יימצא קול אחד במחנה שישמיע הסתייגות או יבקש הסברים. הצועדים בסך יישרו את השורות.