שביתת המורים בתיכונים, שסופה אינו נראה בעין, היא עוד כשלון מביך של הממשלה. כשנכנסתי לתפקידי כשר החינוך ב-2009 הסבירו לי כולם שעם רן ארז לא ניתן להגיע לשום הסכם. חבל על הזמן. איתו יהיו רק שביתות וסכסוכים. ב-2011 הגעתי עם ארז לא רק להסכם שכר, אלא לרפורמה הגדולה ביותר שנערכה עד כה במערך ההוראה בחטיבות העליונות: "עוז לתמורה". הרפורמה הזאת, שחוללה זינוק דרמטי בשכר המורים, כללה גם דברים מאוד לא פשוטים לעיכול לארגון המורים העל יסודיים. ביניהם: מעבר לשבוע עבודה של ארבעים שעות. תגמול דיפרנציאלי. תהליכי הערכת מורים. ועוד. זה הושג במו"מ יסודי וסבלני עליו ניצח ביד אומן מנכ"ל משרדי ד"ר שמשון שושני. אני משוכנע שגם היום אפשר להגיע להסכם עם רן ארז. אתם יכולים לתקוף אותו מעכשיו ועד שנת הלימודים הבאה, אבל הוא מייצג ציבור שאין חשוב ממנו: המורים. תפקידה של הממשלה הוא להבטיח את קיום הלימודים בבתי הספר התיכוניים. אלמנטרי. אבל הממשלה נכשלת בכל תפקידיה, כמעט ללא יוצא מן הכלל. חמור מזה: לא נראה שהיא בכלל מתאמצת. נושא הסכם השכר עם ארגון המורים לא נולד כעת או בחודש שעבר. היה מספיק זמן לפתור אותו. אולי החמצתי משהו, אבל לא שמעתי שהנושא אפילו עלה לדיון בממשלה. בינתיים תכף מסתיים השבוע הראשון ללימודים והתיכוניסטים עדיין בבית. תופעה די ייחודית: שביתה באמצע מלחמה. סיומה, כאמור, אינו נראה באופק. בממשלה אני לא מזהה שום בהילות לפעול לסיום השביתה. ממשלה עם שתי ידיים שמאליות. תתעוררו!