כבר זמן רב אני משוכנע ששום מעשה עוול חמסני של בנימין נתניהו אינו יכול להפתיעני. אני מאמין עליו הכל. בכל זאת הידיעה שהביא הלילה ירון אברהם בערוץ-12 הפתיעה אותי. במסגרת המשא-ומתן הכוזב שהוא מתיר לנהל לשחרור החטופות והחטופים הציע נתניהו לקבינט המקורנף שלו לרשום שלמשלחת היוצאת לשיחות יהיה חבל גמיש למשא-ומתן. מיד קפצו שני הסיקריקין הפוליטי איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ' והתנגדו, ועלוב הנפש הזה, הנכה הפוליטי העומד בראש הממשלה, נכנע ונסוג וויתר. יחיא סינוואר הוא הרוצח. רק הוא הרוצח. אבל בנימין נתניהו ושריו משתפי הפעולה של ראש הנחש מהחמאס. אין הוכחה טובה מזו. נכון שהציבור הנוהה כעדר אחרי נתניהו, כאותם יהודים שהוסיפו לתמוך בשבתי צבי גם לאחר שהתאסלם, ימשיך לטעון כי אחרים אשמים. אבל אולי הביביסט השכיח יבין כי מה שעושה נתניהו בציר פילדלפי הוא ניסיון להשתלט על אדמה מצרית ריבונית. זה עלול לגרום לביטול הסכם השלום ההיסטורי שחתם מנחם בגין עם אנואר סאדאת. הביביסטים ימשיכו להגיב כי שמעון פרס אשם. נתניהו עלול לגרום לאינתיפאדה נוספת. לישראל יש מחויבות למנוע תפילת יהודים בהר-הבית. הוא נכנע לבן-גביר ואינו מתערב. אומנם ירדן נזקקת לישראל אבל גם היא לא תחזיק מעמד עד אין קץ ותבטל את השלום ההיסטורי שחתם יצחק רבין עם המלך חוסיין. שוב שמעון פרס יהיה אשם. אוסיף סוד מן המקלדת: אלמלא זוועת התנהלותו של נתניהו היה בכוונתי לעסוק דווקא בהקלטות שהביא עמית סגל מהשיחות בין אביחי מנדלבליט לבין אפרים (אפי) נוה. איני יודע לומר כי יש בהן משהו פלילי. סביר שלא. אבל הצחנה העולה מהן מעוררת סלידה. פשוט מעוררת סלידה. ההפגנה מחכה לנו. ערב אחר ערב.