בוא נפרק את קמפיין "מה נזכרתם עכשיו בציר פילדלפי?":
1. כפי שהוכח באותות ומופתים רה"מ נתניהו התפטר מתפקידו כשר אוצר בממשלת שרון בדיוק על-רקע הפקרת ציר פילדלפי כפי שכתב במכתב התפטרותו: "...אני מתנגד לנסיגה חד-צדדית ללא תמורה, שלהערכתי תחזק את כוחות הטרור. כמינימום דרשתי את הכללת גושי ההתיישבות בתוך גדר הביטחון עוד לפני תחילת הנסיגה ואת שמירת ציר פילדלפי בידינו. באופן זה היינו מנטרלים את הרושם שאנחנו בורחים מן הטרור אלא בוחרים בקו ביטחוני חדש בהתאם לאינטרסים הלאומיים שלנו".
2. החלטות מדיניות כמו תוכנית ההינתקות או הסכמי אוסלו הן בלתי הפיכות באופיין. להכניס שלושים אלף חמושים של אש"ף ללב ארץ ישראל אפשר ביומיים, להוציא אותם זה סיפור אחר לחלוטין, להחריב חבל התיישבות אפשר ביומיים, להקים אותו מחדש זה כמעט בלתי אפשרי, לסגת מרצועת הביטחון בלבנון או מציר פילדלפי ברצועה אפשר ביממה אבל לחזור זה כבר אירוע אחר לגמרי. לכן הטענה כאילו נתניהו יכול להשתלט מחדש על הציר שלא במסגרת עימות כולל מול חמאס, שיאפשר גם חישוף מאסיבי של שטח בנוי צפוף, תלושה מהמציאות.
3. היה היגיון מסוים בהחלטה שלא להתחיל את הפעולה בהשתלטות על רפיח במטרה לאפשר למצרים לקלוט פליטים מהרצועה, מה שהיה הופך את המשך הלחימה ברצועה להרבה פחות מסובך, גם מצד ההתנגדות של בעלות בריתנו לפעולה ברפיח מחשש לאסון הומניטרי.
4. מראשית המלחמה ראש הממשלה דיבר על הצורך בסוגר/אוטם דרומי. "בתוכנית ההכרעה" שהצגנו אנוכי וקבוצת ח"כים לפני כחצי שנה דרשנו לייצר מסדרון דרומי - "סופה", שימנע הכנסת אמל"ח מרפיח צפונה זאת עד להשתלטות על המרחב או למקרה שלא נוכל לחדש אחיזה בפרוזדור פילדפי.
5. יש מי שהספיקו לשכוח איזה מסע לחצים הופעל על ישראל מצד בעלות בריתנו וארגונים בינ"ל שלא לפעול ברפיח, מסע לחצים שהגיע עד לכדי עיכוב של משלוחי תחמושת חיוניים.
לסיכום נזכרנו לפני עשרים שנה, אלא שאז לא רק שלא הקשיבו לנו, לעגו לנו: "איומים מדומים" אמר אריאל שרון, "יש טענה שיהיה איום על יישובים בנגב (אמר ח"כ מאיר שטרית במליאת הכנסת) אני עוד לא שמעתי טענה מגוחכת כזאת", הגדיל לעשות רן כהן ממרצ שצחק על חברי הכנסת מהימין "שמאיימים על הקסאמים שיעופו מכאן ולשם".
מצעד האיוולת של המומחים המזלזלים ובראשם הגנרלים למיניהם יכול לפרנס עשרות ספרים וכתבות, ועכשיו כשאנחנו מזהירים שוב, אני מציע גם למומחים למיניהם להתייחס לאזהרות שלנו ברצינות.