ההחלטות שלא מתקבלות. איך מכריעים במלחמה?
בשורות הבאות אציג תפריט טכני להכרעה.
למה כאן? כיוון שחוסר האמון בהנהגה מכתיב שיח ציבורי נטול היגיון.
הוויכוח על ציר פילדלפי הפך להיות נתיב הבריחה מהמציאות. אנחנו מנהלים דיון שטחי על ציר טקטי. זה נוח לרה"מ ולקבינט לברוח מקבלת החלטות גדולות יותר כמו הכרעת חיזבאללה, אירן ואפילו צפון הרצועה. וזה הפך למפלט שאליו בורחים המתנגדים לממשלה, כאילו נסיגה מציר פילדלפי מחזירה חטופים.
כשאין דיון אמיתי יש כאוס.
אבל תחילה תמונת מצב: בצפון, הבחירה האסטרטגית של הממשלה הביאה אותנו למלחמת התשה מול חיזבאללה. הם קבעו שטח לחימה בישראל, מקביל לשטח שאנחנו קבענו בלבנון. הגליל הפך מאזור פורח ומשגשג לאזור לחימה. שטח הפקר.
ביו"ש יש מעורבות אירנית כדי להחזיר את אינתיפאדת המתאבדים. הסיבה היחידה שזה לא קורה היא תגובה צבאית אגרסיבית.
בעזה, השמדנו את מרבית היכולות של חמאס. התייצבנו על שני צירים מרכזיים, ומכאן הדרג המדיני מתחיל לגמגם. החטופים נמצאים במקומות שקשה להגיע אליהם בלי לסכן אותם.
עכשיו, מה ההחלטות הנדרשות מהקבינט? החלק הראשון - גביית מחיר מחיזבאללה ומאירן. הבריחה של נתניהו והממשלה לעיסוק בעזה לא יכולה לשנות את זה. מדינה לא יכולה לתקוף את ישראל ולצאת מזה בשלום.
הדרך לשם היא קביעת אולטימטום לחיזבאללה להזזת כוחותיו מעבר לליטני. סביר שלא ייענה בחיוב, ומכאן קצרה הדרך ליציאה למלחמה שבה מדינת לבנון משלמת מחיר כבד. האם יהיה מחיר לצעדים הללו? כן. לחיזבאללה יש מספר גדול של רקטות שהם צברו במשך שנים, אבל המחיר להמשך טמינת הראש בחול גדול יותר.
ההחלטות הבאות שנדרשות הן בעזה:
1. שליטה - קווי ההתייצבות של צה"ל: רכס ה-70 וה-80 - אזור גבוה יחסית, 2-1 ק"מ מהגדר, ששולט ברצועה עצמה, ציר נצרים הרחב שמבתר את הרצועה וציר פילדלפי שיושב על קו ההברחות. בשאר האזורים פשיטות על-פי צורך.
2. גביית מחיר תודעתי - כדי להפעיל לחץ למו"מ נוח מבחינת ישראל צריך להמחיש לקיחת שטח מהרצועה. עד רכס ה-80 וה-70 להכניס סממני שליטה ישראלים. לחלק אדמות לחקלאות לקיבוצים או לגרעינים ייעודיים. בצפון הרצועה - לאמץ את התוכנית של האלופים גיורא איילנד וגרשון הכהן: הפיכת העיר עזה לשטח נקי. הצבת אולטימטום ל-200 אלף העזתים ששם לרדת דרומה.
3. גמישות להחזרת החטופים - בכל רגע נתון אפשר להסכים על נסיגה טקטית מאזורים ברצועה בשביל מו"מ ותמורת שחרור חטופים, כולל ציר פילדלפי (בתנאי שמוסכם שחוזרים אליו).
4. יעדי-העל הם: רצועה מבותרת ומפורזת, החזרת החטופים, נוכחות צבאית קבועה.
יש עוד הרבה החלטות שקבינט סביר היה אמור לקבל - הגדלת סדר הכוחות בצה"ל באמצעות תיקון האיוולת רבת השנים של חוסר השוויון בנטל, ועדת חקירה ממלכתית מיידית לתיקון הכשלים, מועד מוסכם לבחירות - אבל העניין הוא שהרכב הממשלה לא סביר, נטול יכולות הובלה, ולכן אני מתמקד בהחלטות הצבאיות בקבינט.
אם הממשלה לא מסוגלת להציג יעדים אסטרטגיים, אלא רק לעסוק בציר אחד - לא נכריע, אלא נשקע במלחמת התשה ארוכה.