בימים אלו אנחנו מציינים שמונים שנה ללכתו מאתנו של ברל כצלנסון, הוגה הדעות של הציונות הסוציאליסטית, איש מאוד אהוב ואהוד על ידידיו, שהעריכו אותו והיה גם מקובל על יריביו הפוליטיים מימין כמו - מפלגת "הציונים הכללים", המפלגה "הפרוגרסיבית" וגם מנהיגי "בית"ר. ברל היה מקובל ורכשו לו חיבה והערכה חברי המפלגות הדתיות במיוחד "הפועל המזרחי" וגם מפלגת "המזרחי".
כמה חסרה לנו היום דמות, שתזכה להערכה ואהדה של אנשי מפלגות הימין, אנשי שמאל ואנשי הציונות הדתית. ברל כצלנסון היה בין מנהיגי הישוב היהודי משנת עלייתו ארצה בימי העלייה השנייה ועד לכתו מאיתנו בימי מלחמת העולם השנייה בשנת 1944. מעידה עליו חוקרת תולדות הישוב היהודי, פרופ' אניטה שפירא, שברל כצלנסון בלט במקוריות של חשיבה, רגישות, אנושית ועם זיקה חמה מאוד לתרבות ולספרות העברית.
בלטה סמכותו הרוחנית ואי אפשר היה להתעלם מהארוס היוצר הבלתי נדלה שהיה טמון בו. כואב להתייחס ל-80 שנה ללכתו של ברל כצלנסון, כשעוד כמה ימים נציין את יום השנה לאסון שפקד את קיבוץ בארי, הנושא את שמו הספרותי של ברל כצלנסון, בארי. כמה טראגי לציין את יום השנה ה-80 ללכתו של הוגה הדעות בסמיכות לציון יום השנה למעשים המתועבים בקיבוץ בארי.
ביום שמחת תורה תשפ"ד, ביום 7 באוקטובר 2023, נטבחו על-ידי רוצחים פלשתינים 101 מתושבי קיבוץ בארי, 31 נחטפו, 19 לוחמי צה"ל, הגם שהגיעו באיחור רב. כן נהרגו 8 שוטרים ממשטרת ישראל. מפעל חיים מפואר של עשרות שנות חיים ירד לטמיון.
אדמת הלס המדברית, אדמה צחיחה, שהפכה בזעתם של אנשים נקיי כפים לכרי דשא מוריקים.
האדמה הירוקה והפורחת הייתה ב-7 באוקטובר לאדמה מדממת ודומעת לנוכח הטבח, ההרס והביזה, שערכו אנשי החמאס הרצחני על אדמה, שציפתה לידיים המלטפות את רגביה וקיבלה ידיים מגואלות בדם, שזרעו אימה ומוות בתוכה. האדמה הדומעת מתגעגעת לחברי קיבוץ בארי שייחלצו אותה מהאימה המדממת, ויהפכו אותה שנית לכרי דשא מוריקים.
כואב לציין את שמונים השנה ללכתו של מנהיג בעל שיעור קומה, שדמותו חסרה להנהגת הישוב היהודי, עם כאב הטבח והחטיפות של חברי קיבוץ בארי, הנושא את שמו, שהוא היום תל חרבות דמוע.