שביתת ארגון המורים היא כבר כמעט "מסורת" בכל אחד בספטמבר. יש והיא נפתרת מיידית ויש שמתמשכת ימים רבים. הפעם היא הסתכמה בשמונה ימים. גם מצב המלחמה לא הרתיע את רן ארז. "המשבית הלאומי" והיו"ר שאינו מפנה את כסאו השבית את התלמידים ואף החריף את האמצעים. ביום שני הושק בבית הפרקליט בתל אביב ספרו החדש של עו"ד גדעון פישר - "מהפכת הבוררות", בוררות מסחרית בינלאומית. אצלנו הבוררות נדרשת בסכסוכי עבודה, במיוחד בסכסוך המרגיז של ארגון המורים מול משרדי האוצר והחינוך, על גבם של רבבות התלמידים. את מהפכת הבוררות חולל, לאמיתו של דבר, זאב ז'בוטינסקי, המנהיג הציוני הידוע ברעיון "קיר הברזל" שלו, שכה מדובר בימי חירום אלה, וברעיון חמש המ"מים, שיש להעניקם למי שאינו יכול להשיגם בכוחות עצמו. ביטוי נוסף שלו הוא כותרת מאמרו "יא ברעכן" (יש לשבור) כנגד ההסתדרות הכללית. ודוק: לא לשבור אותה כי אם אך ורק את המונופול שלה. ואכן, ב-1934 הוא מכונן את הסתדרות העובדים הלאומית, שגם אימצה את תורתו החברתית ובמרכזה רעיון הבוררות. רעיון הבוררות - שאותו הגה לראשונה ב-1928 - הוגדר על ידו כ"הקדושה המרכזית של הרעיון הציוני הממלכתי". המדובר בשלום בין-מעמדי, מתוך רצון חופשי וללא כפייה. כשהעלה את הרעיון, והוא כבר מנהיגה של התנועה הרוויזיוניסטית, הוקע ז'בוטינסקי מיד כ"אויב הפועלים", כמי שמתנגד לזכות השביתה. בוועידה העולמית של תנועתו בווינה, אמר כך: "בתקופת הבניין לא תיתכן מלחמת ניגודים מעמדיים, אלא רק התפשרותם של ניגודים אלה, יש ליטול את עוקצם בשם רעיון הבניין. מכאן נולדה סיסמת הבוררות הלאומית, אשר יש להעלותה לדרגה של דת לאומית". בהזדמנות נוספת הבהיר: "בבוררות מוכרחות להיות מיוצגות כל הקבוצות הנוגעות בדבר, אולם הבורר, זה המחליט וקובע, אינו יכול לייצג שום קבוצה, הוא ייצג את היישוב בתור שלימות, את הציונות, את ישראל בונה המדינה". מדובר לדבריו בשיטה ממלכתית, המחייבת את כל הצדדים, שקיבלו על עצמם מראש לקיים שיטה זו. הוא אפילו הציע להקים בית משפט עליון של בוררים, שנבחר על-ידי "פרלמנט כלכלי" - ביטוי שלו - הכולל את נציגי כל ענפי המשק, בעלים, פועלים ופקידים. לדבריו, הדבר יבטיח תנאי עבודה הוגנים, עם סיכויי התפתחות נאותים ליוזמה הפרטית, והוא - אני מצטט: "יצילנו מצורות סכסוך, המסכנות את קידום המשק העברי, ורק הוא יפתור את הקשה והקדושה מכל בעיות המפעל הציוני - את השלטת העבודה העברית בכפר העברי". למתנגדיו השיב ז'בוטינסקי: "אין צדק במקום שאין שופט. במקום שבו ירצו הצדדים לסכסוך לפסוק בכוח, ינצח לא מי שהצדק עימו אלא מי שהכוח עימו, מי שכספו מרובה מזולתו. הדרך האחת והיחידה לצדק בסיכסוכי עבודה - שמה בוררות!" ז'בוטינסקי דיבר על בוררות "בתקופת הבניין". אנחנו נדרשים בדחיפות לברורות לעת מלחמה שאנו ששרויים בה כמעט שנה. כך גם בימים רגילים שבהם שביתות הם כמעט לחם יומנו ואינן צריכות להיות לחם חוקנו.