עננת טרום שבת שמחת תורה שוב מכסה על המציאות, עננה של סחי ומיאוס, שנאה והקצנה, הסתה והרס. עננה של שוליים שהתייצבו במרכז, שהשתלטו על הרוב המבקש חיבורים, שילובים, מחלוקת מתוך כבוד. עננה החייבת לחלוף מן העולם, להיגנז ולהתאדות לשוב למקומה הטבעי, לירכתיים.
מדינת ישראל נמצאת במלחמת קוממיות אשר טרם תמה, מלחמה בשבע חזיתות, עזה תחילה, לבנון, יהודה ושומרון, אתגרים ביטחוניים משמעותיים ביותר ניצבים לפתחנו. כדי לקדם פני רעה, כדי לנצח, כדי לסלק את עננות הסכנה הקיומית, נדרשת איתנות, נדרשת אחדות, נדרשת לכידות, נדרש חוסן לאומי.
על כל ראשי המחנות הפוליטיים-הציונים להתכנס מחדש, להניח מחוץ לשיח את הנושאים הפוליטיים, ולהתמקד בביצור המכנה המשותף, להתמקד במוכנות לימים המורכבים והמאתגרים, הדופקים בחלוננו והם רבים.
לאחר כמעט שנה של מלחמה בארגון הטרור החמאס ובלוויני ראש הנחש, אירן, אנו עומדים בפני מלחמה קשה, מלחמה בחזית הצפונית. לא נזקקנו לפרסומים מהם עולה כי האסטרטגיה של שונאי ישראל ובראשם הארכי מחבל, יחייא סינוואר, הינה לפעול לפורר את המרקם היהודי-ישראלי, לפורר את אומת הנצח ולנצל את שעת הכושר להשמדת המדינה מעל פני האדמה.
הלכידות היהודית-ישראלית עמדה במבחנים רבים, גם בטבח שבת שמחת תורה כאשר נדמה היה כי, יד איש באחיו, כעוף החול ניער מעליו העם המובס והמוכה את אפר ועפר המחלוקות, ובין טבח נורא לבש אדרת אחדות, גלימת עוז וגבורה ויצא להילחם להגן על המולדת. בימים ההם חווינו התעוררות לאומית מרגשת, חזינו ברוח היהודית-הישראלית, רוח הגבורה והעוז, רוח של תחייה ותקומה, רוח גדולה של ערבות הדדית וסולידריות.
בחלוף החדשים החל הכרסום ביחד הישראלי לפעול פעולותיו, השנאה שבה לרחובות, האיבה הייתה לכוס התה, ההסתה הנוראית לצד שיח הביבים שבו מהר מידי לחיינו, למרות שרובו המוחלט של העם אינו נמצא במחוזות אלה, רובו המכריע של העם מבקש, דורש ותובע שיח מאחה, שיח מרפא, שיח של ערבות הדדית והרבות אהבה.
חופש הביטוי וזכות מחאה הם נשמת אפה של הדמוקרטיה, אבני היסוד בחיינו ויש לכבדם ללא עוררין, אין פירושה של אחדות, אחידות.
זוהי קריאה להנהגה הישראלית לחשיבה מחודשת, להפסקה מיידית של כלל המאבקים הפוליטיים, לציפוף שורות סביב הנושאים שבקונצנזוס, ניצחון במלחמה, הכרעה, השבת החטופים, השבת העקורים לביתם, השבת הביטחון האישי, השבת הביטחון הלאומי. עם שלם נושא עיניו לפוליטיקאים, מבקש כי יתעלו לגודל השעה, שיהפכו את סיסמת הבחירות, ישראל לפני הכל, לצו מוסרי מחייב.
זוהי עת אחדות, ממשלה חדשה אשר שריה, כל אחד בתחומו, יפעלו לתקומת המדינה, יהיו חלק מוביל מתהליך שיקום לאומי רחב ונדרש. עם שלם משווע לאחריות, לעשייה נטולת רעשי רקע, לחיבורים אמיתיים, למען עם ישראל, על כל גווניו, זוהי עת חירום.