הדור שלנו שנולד וגדל בישראל אינו יודע רוסית, וחבל. אבל שלוש מלים הדהדו באוזניו שנים רבות: סמיזדט, פרסטרוייקה, גלסנוסט. סמיזדט - כרוזים שהועברו במחתרת מתחת לאפו של המשטר הסובייטי הדיקטטורי והרודני, ומילאו תפקיד בהתפרקותו; פרסטרוייקה - שינויים בחברה הסובייטית אשר קידמו את נפילת המשטר הסובייטי; גלסנוסט - חופש הביטוי, אנטי-צנזורה. חובבי הדמוקרטיה, הליברלים במערב, חברו אל רוסים עזי נפש באמצעות שלוש מלים אלה והביאו למיגור הקומוניזם ב-1989. מי שנהנה משלוש המלים האלה היה יולי אדלשטיין, פעיל ציוני שהתמיד בלימוד השפה העברית לילדים יהודיים ויבורך על כך עד היום, ונכלא ושוחרר. עתה הן נשכחו ממנו. אדלשטיין נטש את המחנה. מגעיל. ממש כמו השר איתמר בן-גביר ששוטריו החנפים, קרנפים, פרצו לבית אזרחיות שחילקו כרוזים בבית הכנסת ואזקו אותן למעצר בלתי חוקי. אך מה לי כי אלין על העבריין בן-גביר כאשר אדלשטיין בנבלותו מצדיק את המעשה? גלסנוסט. פרסטרוייקה. סמיזדט? שוב לא מילותיו של הנכה הרוחני הזה. הוא כבר בתנ"ך, בעברית מצויינת: "וישמן ישורון ויבעט." מכאן להערה מקצועית: בימים ההם - כאשר שמואל תמיר ניהל את המערכה המשפטית ואורי אבנרי בעיתונות, ובהארץ פעלו עיתונאים-כוכבים כמו שבתי טבת ויאיר קוטלר - לא ייתכן שפרשה כמו מעצר שלוש הנשים האזוקות מבית הכנסת בהרצליה תחלוף לה ככה סתם. הצעירים אינם יודעים ואינם זוכרים מה עשה תמיר בפרשת "שורת המתנדבים", כיצד הוא עקר את השחיתות במשטרה עד בית המשפט העליון. הוא ואבנרי (ואליקים העצני ופרופסור שלמה סימונסון ואחרים) חקרו כל פרט. לא הניחו אבן שלא הפכו. (באוטוביוגרפיה של תמיר, בספרה של הפרופסור פולה קבלו.) חברות וחברים בתקשורת, נא לצאת מן האולפנים ולחפש דקה אחר דקה מי ביקש להתנכל לשלוש האזוקות. מי אמר למי מה. מי קיבל את הפנייה ומה עשה בה ובמי נועצו ומי הכריע? היכן החקירות עיתונאיות של פעם? נדמה לי שקרן מרציאנו או גיא פלג - אם יקדישו לכך שבוע - יחזרו עטורי תהילה.