משחר ילדותי אני זוכר את היכל התפילה של ערב יום כיפור עם הרבה חרדת קודש, ואת הרגשת החופש והערבוב בין המינים בחצר בית הכנסת בהקפות שניות של שמחת תורה. את יום הכיפורים מאפיינים תפילה חרישית, תענית, ואת מוצאי שמחת תורה, מאפיינים הקפות שניות, ריקודים ושמחה. יום הכיפורים הוא מצווה מהתורה בספר ויקרא "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא. מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'. וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם..." ואילו הקפות שניות הן אפילו לא מדרבנן, הן מנהג מן המאה ה-15. הוצאת ספרי התורה במוצאי שמחת תורה של בראשית הונהגה כמה מאות שנים קודם לכן אך השמחה, הריקודים והקפות עם התורה במוצאי שמחת תורה הם בני 600-500 שנה בלבד. בואו נזכור שאת ההקפות עצמן (ההקפות הראשונות) אנו מקיימים בבתי הכנסת בערב החג, שבע הקפות במקום הקפה אחת בשאר ימי החג, לזכר שבע ההקפות של חומות יריחו אשר עם השלמתן נפלו החומות. מנהג ההקפות השניות התפרס לאורכה ולרוחבה של המדינה, רשויות מקומיות רבות לקחו את האחריות על קיום ההקפות, הקהל הוא מעורב, דתי, חילוני, גברים נשים - האירוע הזה עושה רבות לקירוב לבבות בין גווני החברה השונים. הלל הזקן אמר "הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן: אוֹהֵב שָׁלוֹם, וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה", ואין אירוע המקרב יותר בין הבריות ובו בזמן מקרב את הבריות לתורה, מאשר ההקפות השניות של מוצאי שמחת תורה. השנה יהיו רבים שלא ישמחו בשמחת תורה, שמחת תורה של השנה שעברה מהווה עבור אלפים ועבור האומה כולה אסון גדול ביותר, אשר לימדנו לצערנו שוב שכוחנו הוא רק באחדותנו, ולכן ההתבצרות התמוהה והמקוממת גם של עיריית תל אביב וגם של המתפללים על "כולה שלי" היא אכזרית, לא יהודית משני הצדדים ולכן היא מאוד מיותרת. רבותינו לימדונו "שניים אוחזים בטלית, זה אומר כולה שלי, זה אומר כולה שלי, יחלוקו". על החברה הישראלית כולה לאפשר לזרם האורתודוקסי לקיים בכיכר את תפילת יום הכיפורים בהפרדה מגדרית. מגיע גם לציבור האורתודוקסי לקיים טקס כה חשוב אחת לשנה על-פי אורחות חייו אפילו אם הטקס מתקיים במרחב הציבורי, ואילו את ההקפות השניות בכיכר נקיים בלא הפרדה מגדרית. את שני האירועים נקיים בכבוד הדדי, בכבוד לנופלים, בכבוד לחטופים, בכבוד לפצועים, אשר מביטים עלינו חלקם מלמעלה, חלקם מעבר לגבול מבורות החמאס האפלים, חלקם ממחלקות האשפוז ואומרים לנו תגידו אתם ילדים קטנים? אתם הרי משחקים באש, אנו תלויים אלה באלה, ואם לא נבין זאת נהיה תלויים אחד אחד. ותרו, התפשרו, חיו ותנו לחיות.