עבר שבוע מאז העימות בין דונלד טראמפ לקאמלה האריס אבל רישומו ממשיך להדהד בתקשורת ובשיח הציבורי והפוליטי. טראמפ כדרכו הגזים באפוקליפטיות שלו, גם בענייני ישראל, אך נשמע ונראה יותר נשיאותי.א האריס הייתה מתוכנתת ומאולפת. העובדה שתמיכת זמרת פופ פופולרית בשם טיילור סוויפט בקאמלה האריס זכתה לפרסום רחב במיוחד בתקשורת אומרת משהו על רמת הפוליטיקה (והתקשורת) בארה"ב. תשומת הלב אצלנו, כצפוי, הייתה בעיקר לקטעים על ישראל והמזרח התיכון, ואף שהיו קצרים יחסית היו בהם ניואנסים שאפשר ללמוד מהם על כוונות מדיניות בעתיד. הגב' האריס אומנם שיננה את הסיסמה ש"לישראל הזכות להגן על עצמה" שאין כמעט פוליטיקאי במערב שאינו חוזר עליה באופן רוטיני, אך הערותיה על אופי הלחימה של ישראל יכולות להתפרש כביקורת מרומזת על המשך המערכה בעזה וגם ההקבלה בין "סיבלם של הישראלים לזה של הפלשתינים" מעוררת סימני שאלה. היא בהחלט דייקה כשחזרה כמה פעמים על כך ש"איננה ביידן", ולא בהכרח לטובה. מטרידה לא פחות הייתה הזיקה בדבריה בין סיום המלחמה ל"תוכנית שתי המדינות", אמירה המעידה על התעלמות או לפחות אי-הבנה בסיסית לגבי כוונות החמאס ב-7 באוקטובר שנחשפו בכל מפלציותן במסמך שפורסם בעיתון הגרמני "בילד" ושנובע ממנו בבירור שמטרת החמאס הייתה להכניע ולרסק את ישראל מבחוץ ומבפנים ולא לקדם הסדר מדיני של שתי מדינות או הסדר מדיני כלשהו (תמוה שגורמים בישראל מנסים מסיבות פוליטיות להמעיט בחשיבות המסמך החמאסי). האריס ויועציה מנסים אומנם לשדר תמיכה מסורתית בישראל ובפרט עד ליום הבחירות, אך יש להניח שאם תיבחר, לא תוכל וגם לא תירצה על-פי עברה, להתרחק יתר על המידה מהמגמות השמאלניות בחלק ממפלגתה, כולל בענייני ישראל. אך אם נחזור לעימות, גם דרכו של טראמפ בעניין המלחמה לא בהכרח סוגה בשושנים, שכן גם הוא עלול על-פי התבטאויות שונות, ללחוץ על ישראל לסיימה מבלי שישראל תשיג את מטרותיה, מאחר שלא בשונה מקאמלה האריס, מטרתו העיקרית היא למנוע ססכוך אזורי רבתי. ראוי לציון שברט סטיוונס, פרשן בכיר למדיניות חוץ של ה"ניו-יורק טיימס" שבדרך כלל אינו נוטה חסד לראש הממשלה במאמרו ב-3 בספטמבר קובע שעמדת בנימין נתניהו שאין לסגת מציר פילדלפי צודקת לחלוטין. ללא קשר ישיר לעימות הבחירות באמריקה התקיים כמה ימים לפניו אירוע אחר שלעצם קיומו החריג וסיכומיו יש השלכות על עתיד המצב העולמי ועל מדיניות החוץ של ארה"ב בין שטראמפ ישב בחדר הסגלגל או האריס. על ספה נוחה בלונדון ראש ה-C.I.A האמריקני ביל בארנס וראש סוכנות הביון הבריטית MI6, ריצ'רד מור עמדו במשותף וללא כחל וסרק על האיומים שבפניהם עומד העולם החופשי - אזהרה שמזכירה ליודעי היסטוריה את ה"מברק הארוך" שהדיפלומט האמריקני ג'ורג' קנאן שלח ב-1946 משגרירות ארה"ב במוסקבה ושבו הזהיר את ארה"ב בפני כוונותיה האידיאולוגיות והתוקפניות של ברית-המועצות. במוקד האזהרה של ראשי המודיעין הפעם עומד שיתוף הפעולה הצבאי בין רוסיה, סין, אירן וקוריאה הצפונית. אינני מכיר אישית את ריצ'רד מור הבריטי אך ביל בארנס בעל הרקע הדיפלומטי והנסיון העשיר הוא אדם שאינו נוטה להגזמות ולמריחות. בארנס התייחס גם לעזה, להפסקת האש ולחטופים וחזר בקווים כלליים על העמדה האמריקנית המוסמכת, כלומר שישראל קיבלה את המתווה האמריקני אך חמאס ממשיך בסרבנותו. ברם, המסר הבולט בדבריו ושל עמיתו הבריטי היה שהסדר העולמי בכללותו כתוצאה משיתוף הפעולה בין הגורמים הנ"ל עומד בסכנה כפי שלא הייתה מאז המלחמה הקרה ושהמכנה המשותף ביניהם הוא החתירה למיטוט הסדר העולמי הקיים בכל התחומים. הכוח המניע והמשפיע ביותר הוא סין כששותפיה פועלים תחת מטרייתה לקידום מטרותיהם הייחודיות - רוסיה באוקראינה ואירן במזרח התיכון. גם איום הטרור העולמי לא נפקד מאזהרתם, דהיינו ש"האתגרים במאבק נגד הטרור הוחמרו והורחבו בגלל השינויים הטכנולוגיים" שחלו. חשובים ככל שיהיו הדברים הממוקדים של שני ראשי הביון המערביים, קריטיות יותר תהיינה המסקנות המעשיות שהעולם המערבי יסיק מהם. כלומר, בראש ובראשונה אמריקה שבעוד מעט יותר ממאה ימים תכונן בה הנהגה חדשה שלמרות תחזיות מלומדות שונות קשה לקבוע מראש את כיווני מדיניותה. כפי שהיא הזכירה לנו, האריס איננה ביידן — אך באיזו מידה טראמפ יהיה טראמפ? ראשי המודיעין הבליטו והדגישו בצורה ברורה את הקשרים האינטרסנטיים בין סין, רוסיה, אירן וקוריאה הצפונית אך לא הבהירו אם התובנה הזאת תשפיע, למשל, על ראשי המערב במדיניותם הקונקרטית, להבדיל מהצהרותיהם, כלפי אירן המתגרענת והטרוריסטית. האם יבינו שמלחמתה של ישראל נגד אירן ושלוחיה היא גם מלחמתם או שיסתפקו בהעלאת נוסחאות שאינן עונות באמת על האיומים ממנה? זה יהיה גם אתגר מרכזי במדיניות החוץ של ישראל בשנים הקרובות, כלומר לראות את האינטרסים המדיניים והביטחוניים הקרובים והמיידיים, כולל האזוריים, בנוסף לזוויתם המקומית, גם באספקלריה של העימות הגלובלי.