בצעד חסר תקדים, ביטל בית הדין הרבני האזורי בירושלים פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים וכן פסק בוררות - במה שמסתמן כמהלך שעשוי לשנות את מאזן הכוחות בין מערכות המשפט האזרחית והדתית. סוד גלוי הוא: בבית משפט אזרחי לא ניתן להביא לבטלות פסק בורר, אלא במקרים נדירים ביותר הנוגעים לטוהר מידותיו של בורר. מדובר במקרים נדירים של התערבות בית הדין הרבני בעניינים אזרחיים. דיון נוסף בנושא זה נקבע בבית הדין הרבני האזורי (19.09.24), הן בעקבות החלטת בית הדין לאחר שקיבל פניה מהמבקשים, והן לאחר עתירה שהוגשה לבית המשפט העליון.

מחלוקת נדל"נית שהפכה לזירת מאבק משפטית

ראשית הפרשה בשנת 2003. אז החל סכסוך נדל"ני בין חברת דפוס ביטחון לבין חברת הייטנר. החברות חתמו על הסכם שבו הייטנר התחייבה לספק נכס חלופי בתמורה לפינוי דפוס ביטחון מנכס בו החזיקה בזכויות דיירות מוגנת. עם הזמן לא מומש ההסכם. הצדדים נכנסו להליך בוררות, שבסופו פסק הבורר לטובת דפוס ביטחון. נציג חברת הייטנר בבוררות היה מיופה כוח החברה מאיר חזוני. פסק הבוררות אושר בבית המשפט המחוזי בירושלים. נראה היה שהעניין בא לסיומו עם פסק זה. אך מסתבר שהפרשה רק החלה.

המהלך התקדימי של בית הדין הרבני

המפנה הדרמטי הגיע לאחר שנאמני ההקדש, הבעלים החוקיים של הנכס, טענו כי מאיר חזוני, נציג חברת הייטנר, פעל ללא סמכותם. הם פנו לבית הדין הרבני בירושלים, וזה, בהחלטה יוצאת דופן, ביטל את פסק הבוררות ואת פסק הדין המחוזי. בית הדין הרבני קבע כי חזוני לא היה מוסמך לנהל את המשא-ומתן בשם הנאמנים, אף שמסמכים מעידים כי פעל בשמם במשך שנים רבות. מאיר חזוני, מצידו, טען כי במשך עשרות שנים הוא שימש כבא-כוחו של הקדש הייטנר וכמשגיח על נכסיה, ובין היתר כיהן כדירקטור בחברת תבור, שהיא בעלת הזכויות על הקרקע ברחוב אלקבץ מספר 24 בירושלים. לדבריו של חזוני, הוא היה מורשה חתימה של החברה, והיה אחראי על ניהול הקרקע מטעמה, וכי עוד בשנת 2009 נחתם עם חזוני מסמך רשמי המעניק לו ייפוי כוח לפעול בשם ההקדש והחברות הקשורות אליו. לפי מסמך זה, חזוני לא היה מחויב לקבל את הסכמתם של נאמני ההקדש או אישור של בית הדין הרבני לצורך ביצוע פעולות כמו הליך בוררות. מסמך זה מהווה את הבסיס לטענותיו של חזוני כי כל הפעולות שביצע, כולל הסכמתו להליך בוררות בתחילת 2022, נעשו כחוק ועל-פי סמכותו המוקנית לו. מאיר חזוני הגיש ערעור על החלטת בית הדין הרבני לבית הדין הרבני האזורי, לבית הדין לערעורים בירושלים, וכן עתר לבית המשפט העליון בעתירה לבג"ץ נקבע כי חזוני יקבל הזדמנות להשמיע את טענותיו בדיון שנקבע לתאריך 19.09.24 בבית הדין הרבני בירושלין. החלטה זו יצרה סערה, כאשר היא חושפת קווי תפר עדינים בין מערכת המשפט האזרחית למערכת המשפט הדתית. ההתערבות של בית הדין הרבני במחלוקות אזרחיות נדירות. הפסיקה שהובילה לביטול פסק דין מחוזי מעוררת שאלות עקרוניות בנוגע לסמכות בתי הדין הדתיים במקרים אזרחיים.

השלכות המשפטיות והציבוריות

מעבר לסוגיית הסמכויות, הפרשה הזו חושפת קשיים הקשורים לשקיפות ולפרוצדורות משפטיות. כיצד ייתכן שנאמני ההקדש שינו את עמדתם לאחר שנים רבות שבהן חזוני פעל-כנציגם והאם מדובר בלחצים חיצוניים או בעיות ניהול פנימיות. ההשלכות המשפטיות של מקרה זה מרחיקות לכת. אם פסק הדין של בית הדין הרבני יהפוך לתקדים, עלול להיפתח פתח להתערבות גוברת של בתי הדין הדתיים בסכסוכים אזרחיים. מהלך כזה עשוי לערער את הסדר הציבורי ולהציב אתגר לכלל מערכת המשפט בישראל, שעליה לשמור על יציבותה ותקפותה בעיני הציבור. מעבר לדרמה המשפטית עצמה, מקרה זה מהווה נקודת פתיחה לדיון ציבורי רחב יותר בנוגע לגבולות הסמכות של מערכות המשפט בישראל, בשאלה: האם מקרה זה ייתן את האות לתחילתה של מגמה רחבה יותר, ולהפרת האיזונים בין בתי המשפט האזרחיים לבתי הדין הדתיים.