כמעט כבר שנה למלחמה. כמעט אין הסברה. לא הסברה אנחנו צריכים אלא מתקפה על מרכזי התודעה העולמיים המפזרים שנאה ושקרים על ישראל והעם היהודי. אומנם אנחנו בנחיתות מספרית ומתמודדים עם משקעים היסטוריים עמוקים של אנטישמיות, אבל בכול מדינה בעולם קיים גרעין קשה של אוהבי ישראל, והם זקוקים לרוח גבית ולמידע אמין שיפריך את הוריקן השקרים שהם נאבקים בו.
במלאת שנה למלחמה נציגויות ישראל בעולם צריכות להקרין את סרט הזוועות בן ה-47 דקות שנערך מאלפי קטעי הווידאו שמחבלי חמאס קלטו במצלמותיהם. "זכור את אשר עשה לך עמלק". תורת ישראל הכירה את הטבע האנושי הנוטה לשכוח ולהדחיק, ומשתוקק לחזור לשגרה. אם בישראל עושה רושם שישנם כאלה ששכחו על מה יצאנו למלחמה, על אחת כמה וכמה בעולם. חייבים להזכיר!
מחבלי חמאס רצחו את ילדינו, כרתו את ראשיהם, אנסו את בנותינו עד שהאגן שלהן נשבר ואז ירו בראשן, קשרו הורים וילדים ביחד והעלו אותם באש, לעתים בעודם בחיים, החריבו קהילות שלוות. בין הנרצחים היו שהקדישו את חייהם להטבת חיי ערביי עזה. חברי קיבוצים הביאו חברות טכנולוגיה לעזה, צינורות מים, הסיעו ילדים לטיפולים רפואיים מצילי חיים בישראל. אך המחבלים רצחו גם אותם. זו שיטה: במאורעות תרפ"ט, הפורעים הערבים רצחו בחברון את בן ציון גרשון, הרוקח במרפאת "בית הדסה" שהציל חיי חולים ערבים רבים. הוא נהרג בעינויים לאחר שבתו נאנסה לעיניו בידי עשרות פורעים שקטעו גם את ידי אשתו והיא מתה בייסורים.
גם אם קשה להגיע לכול הציבור, אפשר להגיע לאלה המתווכים עבורו את המציאות. חיוני להקרין את סרט הזוועות לנבחרי ציבור, עיתונאים ומשפיענים חברתיים. לא באופן פרטני ליחידים או עשרות, אלא באירועי ענק בני 500 מוזמנים. הם חייבים להכיר את האמת. יש להקרין במיוחד בפרלמנטים השונים, ובמיוחד לחברי ממשלות וראשיהן.
במהלך המלחמה היו הזדמנויות רבות למתקפת הסברה שיכולה הייתה להניב פירות מדיניים. למשל, לאחר שהעולם גילה שעובדי אונרא השתתפו בטבח, אפשר היה להביא אחת ולתמיד לסגירת הארגון הזה. במאמר קודם כתבתי על שקר הפליטים הפלשתינים. כדאי להוסיף נתונים, מכיוון שהשקר מעודד את מכונת הרצח של ארגוני הטרור ומזין את מנגנוני התעמולה האנטישמיים והאנטי-ישראלים בעולם.
עינת וילף ועדי שוורץ פרסמו ספר חשוב בנושא, "מלחמת זכות השיבה". בעת כהונתי כשגריר, חילקנו עותקים מהספר לקובעי המדיניות שם.
אונרא הוקמה בראשית שנות ה-50 כארגון או"ם זמני לשנים אחדות, עד ליישוב הפליטים הערבים במקומותיהם החדשים. מדינות ערב לחצו לא לסגור את הארגון, כי הבינו את הנזק שאפשר לגרום לישראל באמצעות הנצחת הפליטות ושימור "זכות השיבה": העמדת סימן שאלה תמידי מעל קיומה של ישראל. חמאס הוא תוצר של אונרא ומערכת החינוך שלה המגדלת דורות של ילדים שדגמי החיקוי שלהם הם רוצחי יהודים. הראיתי כבר שביחס לשאר פליטי העולם, מעמד הפליטות לא עובר מדור לדור, חוץ מהפליטים הפלשתינים שיכולים להעביר את תעודת הפליט במשפחתם לנצח. כך הגענו מכחצי מיליון פליטים ב-1948 ליותר מחמישה מיליון כיום, והיד נטויה.
הנה נתונים: 40 אחוזים ממי שרשומים כפליטים פלשתינים (שימו לב: לא "פליטים" סתם, אלא "פליטים רשומים", כי גם אונרא יודעת שהם לא פליטים אלא שמות ברשימה) חיים בשטחי הרש"פ, כלומר לשיטתם הם חיים בפלשתין, לאחר שנולדו בה, הם והוריהם וסביהם. למרות זאת הם עדיין רשומים בתור פליטים שנעקרו מפלשתין. 40 אחוזים נוספים הם אזרחים ירדנים הרשומים גם כפליטים פלשתינים, רובם בני מעמד הביניים. 20 האחוזים הנותרים, כמיליון פליטים כביכול, רשומים בסוריה ובלבנון. רובם עזב מזמן והתפזר בעולם. אונרא לא עוקבת אחריהם ואינה מעדכנת את רשימותיה; מדוע לה? גם אם הם קיבלו אזרחות באירופה, ארה"ב או דרום אמריקה, ואפילו הסתדרו מבחינה כלכלית והתעשרו, מבחינת אונרא הם עדיין פליטים הזכאים לשוב ולהחריב את ישראל. אגב, זו עוד סיבה לאינפלציה במספרי הפליטים, מפני שאונרא לא הגשימה מעולם את המנדט שלשמו הוקמה: יישוב הפליטים במקומות חדשים.
מעבר להנצחת הסכסוך, יש לקיומה של אונרא תוצאה הרסנית נוספת שהתבררה ביתר שאת אחרי טבח שבעה באוקטובר. בכך שהאו"ם דואג לאוכלוסייה העזתית, הוא משחרר את הרוצחים מטיפול בה וכך הם יכולים להתפנות לטרור ולטבח ביהודים. שבועות אחדים לאחר הטבח נשאל בכיר חמאס מוסא אבו מרזוק, מדוע לא בנו לאזרחיהם מקלטים להסתתר בהם בזמן ההפצצות, הרי הם ידעו לבנות מערכת מנהרות עצומה. תשובתו הייתה שהמנהרות נועדו להגן על מחבלי חמאס שנלחמים מתוכן, ואילו ביחס לאוכלוסייה האזרחית, היא מורכבת ברובה מפליטים, ולכן זו אחריות האו"ם להגן עליה ולדאוג לה (והוסיף: גם אחריותה של ישראל, "הכיבוש" בלשונו), לא של חמאס.
זו שיטה ידועה של הפלשתינים, הן בעזה והן ברשות הפלשתינית: הם אינם אחראים על שום היבט אזרחי של חייהם, אלא העולם הוא שצריך לדאוג להם. המשמעות היא שברגע שהעולם מזרים לפלשתינים כסף לבריאות, חינוך ורווחה ולתשתיות אזרחיות, זה עוזר לרוצחים להתפנות ל"עבודתם" העיקרית: טבח יהודים. אגב, הונו האישי של מרזוק נאמד בכ-2 עד 3 מיליארדי דולרים. פליט.
סגירת אונרא היא מסקנה מתבקשת מסיבות רבות, אבל אסור למצוא לארגון תחליף. צריך לדרוש מהפלשתינים לדאוג לעצמם ולאכול את הדייסה שהם מבשלים. שבעה באוקטובר הראה שהם יודעים לעשות זאת, לאחר שראינו כיצד הקימו את תשתיות הענק התת-קרקעיות ברצועת עזה. במקום להתמקד ברצח יהודים ובחורבן-ישראל, כדאי להעסיק אותם בטיפול באוכלוסייה שלהם ללא עזרת האו"ם.
המקרה של אונרא הוא דוגמה מרכזית להחמצה בהסברה העולמית. אבל ישנם נושאים נוספים שאפשר לנצל לטובת ישראל. מתקפה הסברתית טובה ומתמדת מייצרת לגיטימציה לפעולות ישראל ומספקת אוויר לנשימה להנהגה המדינית והצבאית שלנו.
בשיחות עם האירופים, נהגתי להביא את המידע הזה וחומרים נוספים, ואז לשאול אותם, האם אינם רוצים לדעת לאן הולך הכסף שהם תורמים. זה מעניין ומדאיג אותם. יתרה מזה, חשוב לחזור ולהדגיש שהמלחמה מול חמאס, חיזבאללה ואירן בראשם, אינה מלחמתה של ישראל בלבד, אלא מלחמתו של העולם החופשי כולו. ישנם כיום באירופה כוחות רציניים שמבינים זאת ורואים נכוחה את הסכנה המאיימת על היבשת הישנה והציוויליזציה המערבית בדמות האיסלאם הרדיקלי, כולל גרורותיו באקדמיה המערבית. הפרלמנט האירופי עבר מהפך ואם נעבוד נכון ונשקיע במתקפה דיפלומטית ותקשורתית, אפשר יהיה להזיז מדינות מסוימות מעמדתן המסורתית. עוד לא מאוחר. בנפשנו היא.