כשאני מקליד את המאמר ניבטת לפני תמונה של מאות רכבים שרופים במגרש ליד קיבוץ רעים. אני רואה את המכוניות, שנסעו בהן חיים מחייכים של נערים ונערות, טנקים שרופים, בהם היו חיילים, שחלמו על הבילוי בחופשת השבת הקרובה, ולפתע חייהם נעקדו בידי חברי ארגון רצחני, ארגון החמאס.
אינני יכול להשתחרר מתמונת פראמדיקית מחטיבה 401, נערה בת 20. חיוכה מסגיר אופטימיות שופעת, אהבה לחיים וחלומות יפים לקראת עתיד מאושר. לידה יוצאות מהתמונה לעברי שלוש דמויות של חיילים זקופי קומה, שחייהם נקטפו יחד עם החיילת הפארמדיקית ברצועת עזה. תמונות קורעות לב של עלומים יפים זכים, שלא זכו לחיים אחרי שנה של קרבות, קרבות שאינם משיגים את יעדיהם - לא את היעד של הצלת החטופים ולא את היעד של מיטוט החמאס ברצועת עזה. לצערי, הושג "יעד" אחד - והוא מיטוט מייסר ומכאיב של חיי מאות משפחות בישראל, שחיי יקיריהן נקטפו.
ב-7 באוקטובר תמכתי במתן תגובה הולמת של צה"ל לחמאס הרצחני, שטבח ביום השבת, יום שמחתה של התורה, מאות רבות של יהודים. תמכתי בתגובה צבאית עם כניסה קרקעית, תוך חתירה לגיבוי המעצמות הגדולות ליעדים מדידים וריאליים בטווח זמן קצוב, כי עלולה לפקוד אותנו התרחשות קשה מנשוא במלחמה שנמשכת חודשים רבים.
תמכתי בחתירה להעברת המלחמה לשטח האויב כדי להשיג יעדים מדיניים. תמיכתי במלחמה הייתה מתוך ראייה שהיא אמצעי שנכפה כדי להגיע להסדר מדיני.
בחלוף שנה אנחנו מוצאים עצמנו על מפתנה של מלחמה בשבע חזיתות עם חשש כבד, כשהצבא בעצם לא בנוי לעמוד בקרבות מתמשכים במלחמה רב חזיתית. אני מצר על קיומו של ממשל בישראל שלנו, המהמר על גורלו של הבית הלאומי השלישי.
ב-7 באוקטובר נכפתה עלינו החובה להילחם. אני נמנה לרואים במלחמה דבר רע, שנכפה עלינו, אך ממשלת ישראל עם הכוח המשיחי שהשתלט עליה רואה במלחמה שאיפה. אני נמנה עם אלו שמסרבים לראות במלחמה פתרון קבע. לצערי, על ממשלת ישראל השתלטו הכוחות שהמלחמה היא לא רק שאיפתם, אלא הם רואים בה את פתרון הקבע וחזונם הוא
על חַרְבֵּנו נִחְיֶה, שפירושו הימור על חיי ביתנו הלאומי, פירושו הימור על כל הטוב והיפה שנבנה כאן מאז העלייה הראשונה במשך מאה ארבעים השנה האחרונות.
אני פונה לממשלת ישראל שתפנים שהמחיר שיידרש מאתנו בכל הסכם מדיני כואב ככל שיהיה יהיה נמוך בהרבה מהמחיר הגבוה והמדמם שגובה ההכרעה רק בשדה הקרב, שדה קרב שעלול להביא גם לתוצאה צבאית כאובה עקב אפשרות של תבוסה. לצערי, היו לנו גם תבוסות כואבות בהיסטוריה שלנו.
עד היום שילמנו מחיר כבד ומכאיב, כשמרבית יישובי הגבול בגליל העליון ריקים מתושביהם, ורבבות תושבים עקורים מבתיהם מהדרום ומהצפון עתידם לוט בערפל אחרי שנה של מלחמה. ההליכה לקראת פתרון צבאי תוך דחייה של כל הסכם מדיני, פירושה גזר דין מוות על כל החטופים הנמקים במנהרות בעזה, חשיפת מרכז הארץ לרשפי אש קטלניים, ששרפו לנו כבר את יישובי הגבול הצפוני,
והימור על גורלו של הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל. מצער, שהמתווה המדיני, אותו הציעה ארצות הברית עוד באוקטובר 2023 נדחה על-ידי ישראל, כי יכולנו לְהֵחָלֵץ משנת תשפ"ד המדממת, שהביאה את השכול למאות בתים הישראל.
אני מצפה, שערכי המוסר של ארון הספרים היהודי יניעו את ממשלת ישראל לחתור לשחרור כל החטופים בפעימה אחת בתמורה לכך, ישראל תכריז על הפסקת אש - הפסקת המלחמה. יהיה זה נבון לאמץ את המחיר הכבד והמשפיל של שחרור אסירים פלשתינים תוך דרישה של ישראל, שהפלשתינים המשוחררים וגם פעילי חמאס נוספים יעזבו את רצועת עזה למדינה שלישית. זה מחיר עדיף על כך, שכל יום נמסגר במודעות אבל חיי עלומים יפים.
מצער שהממשל בישראל מצפצף על ההצעות של הממשל בארה"ב, שדאג למלא במשך שנת תשפ"ד את כל מחסני התחמושת שלנו שהתרוקנו, העניק בנדיבות לישראל מיליארדי דולרים, ושלח רכבות אוויריות וימיות להגן עלינו. לממשל בארה"ב יש תרומה משמעותית בבלימת אירן בלילה שבין ה-13 ל-14 באפריל. מצער, שממשל בישראל מהמר על גורל חיינו בארצנו האהובה, ודוחה כל מוצא מדיני שהממשל בארה"ב מציע. דחיית כל התייחסות למתווים מדיניים המוצעים על-ידי נשיא ארה"ב והליכת שבי אחר מקסם השווא שאנחנו קרבים לניצחון המוחלט זה הימור על עצם הקיומיות היהודית בארץ ישראל.