העולם עצר נשימתו, עמד משתאה אל מול מבצע "הביפר הקדוש", ראשי מערכות הביון בעולם הריעו לאנשי הביון של נסיכות ליכטנשטיין, הנועזים, האמיצים, התחבולניים, מעוררי התפעלות ומעוררי קנאה. מהדורות החדשות בעולם וכותרות העיתונים החשובים בעולם דיווחו על אירוע היסטורי, המלחמה הראשונה בהיסטוריה האנושית, בה נפגעו אלפי בני אדם מבלי לירות כדור בודד אחד.
בנסיכות ליכטנשטיין רקדו רבים בשמחה על ההצלחה הנועזת, היו גם קומץ שעטה ארשת זעם קדוש, לבש את מדי הטנטרום, והרהר בקול על נחיצות המתקפה, על חשיבותה, על משמעותה. קומץ ממורמרי ליכטנשטיין חגרו שק ואפר ויצאו למחות על הצלחת הביון הליכטנשטני המצוין.
מכמיר לב היה לראות חלק מבעלי דרגות העבר של נסיכות ליכטנשטיין מתייצבים באולפנים, פניהם חתומות, חזם נפוח מחשיבות עצמית, מצחם מכווץ, מנתחים, מהגגים, מלהגים.
אחד קבע בידענות עטופה בזחיחות של יודע כל כי להתקפה זו אין ערך ממשי, אין ערך צבאי. שני החרה החזיק אחריו כי מתקפה זו אינה מקדמת פתרון אמיתי, שלישי הישיר מבט נוקב למרואיין ובפנים קפוצות ולסת נוקשה קבע כי נשיא ליכטנשטיין הורה על ביצוע התקפה זו לתועלתו האישית. האחרון, גנרל מעוטר באותות ובעיטורים ממבצעים עלומים, אמר, תוך שהוא מניח ידו על לוח ליבו כי זו העת לעצור את המלחמה.
ואיש לא שאל, איש לא הקשה, איש לא תהה, איש לא הרהר, איש לא היסה, איש לא חלק, איש לא ערער על עצות הגנרלים אשר לחלקם יש אחריות ישירה למציאות בה נמצאת נסיכות ליכטנשטיין שנאלצה לצאת למתקפה. יותר ממעורר חמלה היה להביט בעיניהם הכבויות של חלק מפרשני נסיכות ליכטנשטיין. המתקפה אשר הותירה את עולם הביון פעור פה, הייתה לצנינים בעיניהם, אירוע קטן, זניח, שולי, מיותר.
ראשי הנהגת נסיכות ליכטנשטיין לבשו אדרת גבורה ואומץ, קיבלו החלטה משנת מציאות, והורו על ביצוע מתקפה היסטורית כדי להגן על אזרחיה ולהיפרע מהמבקשים להשמידה. אנשי הביון הנפלאים של נסיכות ליכטנשטיין, פגעו באופן מדויק בטרוריסטים המזנבים בנסיכות, הרוצחים את אזרחיה, המחריבים את בתיהם, היורים ללא הבחנה בילדים, באזרחים, בגיבורי ליכטנשטיין.
כשנודעה הצלחת המתקפה, רוב העם הליכטנשטני יצא במחולות, בריקודי שמחה, בהוקרה ובחיבוק לגיבורי ליכטנשטיין. מולם ניצבו בפנים מכורכמות, קומץ המסרבים לנצח, התובעים תבוסה, המייחלים לכניעה, קומץ מנמיכי הרוח הלכטנשטיינית, מניפי הדגל הלבן, התובעים להפסיק פעילויות התקפיות, משנות מציאות. אלו המסבירים כי, "אין המדובר, אלא בהצלחה טקטית ולא בהצלחה אסטרטגית", אלו הסבורים כי, "התקיפה הזו משרתת רק אדם אחד, רע ומרושע, אדם החרד לשלטונו ולשרידותו". ואלה הסוברים כי, "צריך לעשות הסדרה, רק פתרון מדיני יציל את ליכטנשטיין."
בנסיכות ליכטנשטיין, נשמו מעט לרווחה, רגע אחד מזוקק של התרוממות רוח, של השבת ההרתעה. גאווה לאומית על דיוק בפגיעה רק בטרוריסטים באופן נקודתי. אלו היו רגעים של חסד בה הזדקף הגב הלאומי הליכטנשטייני, עד לבוקר. בשעה שש בבוקר הכריז דובר צבא ליכטנשטיין על נפילת ארבעה לוחמים. המלחמה נמשכת, למרות התקיפה המוצלחת הראשונה מסוגה בעולם, עכשיו הזמן להשיב לתושבי ליכטנשטיין את הביטחון האישי, ביטחון מתוך עוצמה, מתוך עוז. למחרת, שוב, ללא הודעה מוקדמת, הפתיעה הנסיכות הקטנה את העולם כולו.