"להגיד לרגע החולף, התמהמה נא, יפית כל כך", כתב יוהאן וולפגנג פון גתה, במחזה הפאר שלו פאוסט. נזכרתי במשפט יפהפה זה כאשר התיישבתי לכתוב במלאת שנה לטבח שבת שמחת תורה, זו הייתה התחושה בערב שמחת תורה, לאחר הריקודים הסוחפים עם ספרי תורה, סעודת החג השמחה, ספרי התורה הקטנים בהם אחזו הנכדים, שירת "אתה בחרתנו", דגלי הזהב עם נצנצי הכסף, "תנו כבוד לתורה". חיבקתי את הרגע החולף, התחננתי שיתמהמה מעט, היה כל כך יפה, מבטיח, מאושר, חג שמח. בין לילה התהפך עולמנו, בין שעות אחדות בעוד אנו נמים חורשי רעתנו לבשו בגדי שנאה, עטו אפודי איבה, הצטיידו בכפפות דם, בסרט ירוק מלא זוועה, בנשק, באמונה מרושעת, ויצאו לטבוח ביהודים. כל זאת בעוד אנו לובשים את בגדי חג, את החולצה הלבנה, אוחזים במחזורים בדרך לבית הכנסת, מביטים על השולחן הערוך, על נרות החג הזוהרים שכבו, יצאנו מלאי עזוז ושמחה, ושמחת בחגיך והיית אך שמח. אט אט הצטרפו מתפללים, צעירים ומבוגרים, בית הכנסת התמלא, עוד מעט הקפות שמחת תורה בבית הכנסת, שני ספרי הצורה על שם הוריי והורי רעייתי מוצאים מההיכל, נזכרתי בסבא שלמה וסבתא פנינה, הוריי, בסבא מימון וסבתא מרים, ושמחתי כל כך שכולם רוקדים איתם ביום השמח הזה. אט אט החלו להתגנב חרש שמועות, מלמולים, קולות שהתגברו, על פיגוע בדרום, על טילים, כשאחד המתפללים, ידידי הטוב, הרים קולו ואמר שיש הרוגים, היסיתי אותו בחיוך חברי, "שמחת תורה היום, חג שמח", לחשתי לעברו, המשכנו להקפה שלישית. כמה שמח הייתי "להגיד לרגע החולף, התמהמה נא, יפית כל כך." בתי הנשואה הגיעה על עקביה ובגדי החג, מתנשפת. יצאתי לקראתה, ביקשה שנסיים מהר כי יש מלחמה בדרום. חיבקתי ונשקתי לה, ראיתי את הפחד, נשמתי את האימה, חשתי את החרדה, שבתי לתפילה, אווירת החג התפוגגה, מיהרנו לסיים את התפילה. הבנתי במפגש עם בתי כי לא אוכל עוד "להגיד לרגע החולף, התמהמה נא, יפית כל כך", הבנו שהרגעים הבאים בדרום נוראיים, לא שיערנו עד כמה. השאר יסופר בתולדות ישראל, השאר שהחל בשעה 6:29 ונמשך עד לכתיבת שורות אלה, השאר שלא יהיה עוד "להגיד לרגע החולף, התמהמה נא, יפית כל כך." השאר שהיה צרחות המוות, ריח השריפה, מראות החורבן, חרדת היום, השאר שהיה לשבר הנורא עם התבהרות תמונת המוות והייאוש, השאר שהיה להבנה הנוראה על הטבח, על השרופים, הנטבחים, המבותרים, הירויים, הנאנסים, השאר של החטופים, של העוברים מהמיטה אל מתחת לאדמה, למנהרות, השאר על הלוחמים שהסתערו בשדות הקרב ונפלו על הגנת המולדת, השאר על פצועי הגוף והנפש, השאר של הפליטים הגולים בתוך עמם, השאר. השאר שהתעוררו בשעה 6:29 והפיחו את הרוח היהודית-ישראלית, רוח הגבורה, רוח הערבות ההדדית, רוח התקווה, השאר שגייסו את עצמם בצו-8 שפשטו מדי ייאוש ולבשו מדי גבורה, השאר שהשליכו נפשם מנגד להצלת המולדת, השאר שהחזירו את התואר אחים ואחיות למקומו הטבעי, השאר ששאלו מאז השעה 6:29, מה אנו יכולים לעשות למען המדינה הטובה שלנו, השאר.