אני רוצה להיות אופטימי ולהאמין שהדיווחים על חיסול כל צמרת החיזבאללה זולת נסראללה נכונים, שהמחליפים לא באותה הרמה (ולא, כמו נסראללה עצמו, יתגלו כמסוכנים יותר ממי שהם מחליפים), שאמנם מחצית הנשק לטווח בינוני הושמד ובכלל שצה"ל "לוקח מחיזבאללה יכולות אותן בנה משך 20 שנה".
אבל בראשי מקנן חשש שמשום מה נדמה שהתקשורת, הרשת ואפילו ההנהגה הפוליטית של האופוזיציה שכחה: אותה הממשלה שטוענת לכל ההצלחות האלה הייתה כאן גם בשבעה באוקטובר ומנהלת מאז בצורה רשלנית ומבישה את המלחמה בעזה - שם חמאס עודנו בשלטון, מעל מאה חטופים עדיין במנהרות ורק מחציתם בחיים, ככל הנראה.
זו גם אותה ממשלה שפילגה את העם עם ההפיכה המשטרית, שהפכה את המשטרה לכלי פוליטי בידי כהניסט, שהכפיפה את רצון העם לרצון המתנחלים וצרכיו המשפטיים של ראש הממשלה הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים - עוד לפני שוועדת חקירה מצאה אותו אשם בניהול הסכסוך. חיזוק חמאס והחלשת החברה הישראלית.
אז איך אני אמור לסמוך על אותה הממשלה שתנהל היטב מלחמה נגד חיזבאללה, שהמצב שהיא משדרת לנו הוא המצב באמת (ולא "כפסע" מ"ניצחון מוחלט" אם רק נכבוש את הליטאני), שלא נכונים לנו עוד חודשים רבים במקלט בשביל הסכם שאפשר היה להגיע אליו בלי מאות ואלפי הרוגים ונזק מטורף לחברה, לכלכלה, להכול?