- כתב ערוץ-12 ירון אברהם קרע לגזרים את תעמולת הכזב של בנימין נתניהו כאילו טיסתו לארצות הברית הייתה מהלך הטעיה שהרדים את חסן נסראללה לפני שנהרג, ברוך השם. העובדות הוכיחו כי ההפך נכון. מדוע נרצעיו ממשיכים במלאכת הזיוף? פשוט, מפני שהנוהים אחרי ביבי מוכנים להאמין במה שגם הם יודעים שהוא שקר, ובלבד שזה משרת את נתניהו.
- פרשנים מלאים בעצמם שואלים איש את רעהו בתקשורת מה חשב נסראללה לעצמו בימים האחרונים, וזה כה מגוחך עד כי מתעורר רצון לומר להם בבדיחות הדעת כי אם אינם יודעים שישאלו את מזכ"ל החיזבאללה ישירות.
- ובאורח פחות ליצני הם תוהים מה תהיה התגובה האירנית. אין תשובה, צריך להיות ערניים ולא לזלזל פעם נוספת בדיווח של התצפיתניות, לנטוש את היוהרה שיש לה חלק ניכר בתבוסה של נתניהו וצה"ל והשב"כ ב-7 באוקטובר. לא זו בלבד שחמינאי אינו רץ לטלוויזיה עם "הוריתי", "הנחיתי" ו"הדרכתי" אלא שגם איש אינו יודע אם יש לו סמוטריצ'ים ובן-גבירים בני עמו שמטים את נטייתו הבסיסית בישיבות הקבינט בטהרן.
בכל זאת אני מבקש לנסח על דעת עצמי את השאלה העומדת עתה בפני חמינאי: היות שאירן אינה מעוניינת במלחמה כוללת, וזאת מפני שהיא מעריכה כי לישראל יש נשק גרעיני והיא עדיין נאבקת לייצרו, השאלה העולה לדיון היא זו: מה מכת הנגד הכבדה ביותר שאפשר להנחית על ישראל בלי לגרור אותה למלחמה כוללת, או לפגיעה באתרים חיוניים על אדמת אירן. שאלה קלה, תשובה קשה מאוד.
- כל ישראלי סביר יודע כי מחיר המלחמה יקר, ונערך לשלמו. אבל המכה המדהימה של חברת מודי'ס, שהורידה את ישראל בבת אחת בשני שלבים בדירוגה, אינה מנומקת רק במלחמה, שמחירה, כאמור, הוא קונסנסוס. מודיס מצביעה גם על ההפיכה השיפוטית-דקטטורית של יריב לוין ועל הסירוב של הממשלה לגייס חרדים לצה"ל כסייענים להורדת דירוגה של הכלכלה הישראלית הפורחת. שני מרכיבים גרועים אלה רשומים על שמם של בנימין נתניהו, יריב לוין ובצלאל סמוטריץ'. זה ממודיס, לא מכיכר קפלן.