המלחמה שנפתחה כנגדנו בשבעה באוקטובר מדרום, בשמונה באוקטובר מצפון ובארבע עשר באפריל ממזרח, לא נובעת מסכסוך גבולות ולא מסכסוך פוליטי, זוהי התנגשות הציוויליזציות שעליה דיבר הנטיגנטון.
מאבק איתנים בין דת ותרבות המקדשת את המוות ואת שלילת חירויות הפרט בשמה של פנאטיות ג׳יהאדיסטית, לבין ציוויליזציה דת ותרבות המקדשת את החיים ואת החרות, כפי שקראנו היום בפרשה: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע... וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים - לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ".
ניצחונה של מדינת ישראל הוא ניצחון הציוויליזציה היודיאו נוצרית למול הציוויליציה הג׳יהאדיסטית, הוא ניצחון מקדשי החרות והחיים למול מקדשי המוות.
ההישגים בשבת ובשבועות האחרונים כבירים אבל המלאכה לא הושלמה. אנחנו נחושים להשיב את אנשינו לביתם, להביס את משטר הרשע של האייתולות ואת נושאי הנשק והנהגת האסלמו-נאציזם החמאסי. אנחנו נחושים להביא ניצחון מוחלט שישנה את פני המזרח התיכון ויחזק את הכוחות החיוביים שגלומים בתוכו, את הממשלות המקדשות שלום, חדשנות ויצירתיות.
אחת ממטרות האויב הייתה סיכול הסכמי שלום נוספים. תבוסת האויב סוללת את הדרך להסכמים כאלה, היא סוללת את הדרך לשינויים כבירים באזורנו.
כמו שכתב ברל כצנלסון (בארי) בימי מאורעות תר"פ עוד הרבה לפני שהייתה לנו מדינה:
"ידעו אפוא צוררינו, לא תפחידו אותנו... בשבילנו אתם אבק פורח, שוט עובר.
על פני גויותנו, גויות חללנו.
בדם לבנו,
באור אמונתנו,
ובתקותנו האחרונה,
נפרוץ כל חומה.
נפרוץ ונעלה".
מחזק את ידי רה"מ, מערכת הביטחון ולוחמינו באוויר, בים וביבשה - עד הניצחון.