בשבוע שעבר, כשהופעתי באמצעי התקשורת באיטליה, הגנתי על ההתקפות שלנו בלבנון. מקווה להביא גם ראיון מצולם בהמשך (אם אצליח להדביק את הכתוביות בעברית). ביום שישי שמעתי את נאום רה"מ באו"ם ושמחתי לראות קווי דמיון בהסברה (ראו ניתוח הנאום בפוסט קודם), אם כי כדרכי הרחבתי את היריעה גם לתחומי ידע נוספים ככלי עזר במאבקנו על צדקת דרכנו מול אומות העולם.
גייסתי לראיונות את רבי עקיבא (פסקה 3) ואת ישעיהו הנביא (פסקה 4), וגם את התל הארכיאולוגי בחברון (קראו בפסקה החמישית). מאז, גם נסארללה הצטרף לאחיו בתופת של דנטה (Inferno). הנה הטור השבועי באיחור קל, ועדיין אקטואלי מאוד:
מה דעתך על מה שקורה בלבנון, נשאלתי באיטליה השבוע על-ידי עיתונאים. קח כותרת חינם, השבתי: "è finita la commedia", או בעברית מדוברת: נגמרה החגיגה.
במשך אחד חודשים הכלנו את ההתקפות של הישות המלאכותית הזאת שצמחה על גבולנו הצפוני. חיזבאללה תקף ללא פרובוקציה מצדנו. הוא המשיך לירות עלינו בעקביות, תוך שהוא גורם לנפגעים ולהרס רב. עשרות אלפי תושבים של יישובים פסטורליים בצפון עזבו את בתיהם, וכבר שנה הם פליטים בארצם. במשך שנים הם ראו במרחק עשרות מטרים מהם מוצבים של ארגון הטרור. לא עוד. נגמרה הסבלנות. שיתקנו את הזרוע האירנית של חמאס בדרום הארץ. אומנם לא סיימנו עדיין את המלאכה; עלינו לנקות את הרצועה ממנהרות, מתחמושת ומחבלים, אבל אנחנו נמצאים בשליטה. עכשיו פנינו לזרוע הצפונית של אירן, חיזבאללה.
אמרתי שלתחושתי העולם המערבי שכח על מה המלחמה. השכחה מסוכנת מכיוון שישראל לא נלחמת עבורה בלבד, אלא למען העולם החופשי, נגד עריצות המבקשת לשעבד אותנו לאמונת המוות שלה. ובכן, בשבעה באוקטובר, ביום חג, פלשו אלפי מחבלים ליישובים ישראלים ליד עזה. בדרכם נתקלו בצעירים שחגגו בפסטיבל סמוך. הם רצחו כל מה שיכלו, כרתו ראשים של בנינו, אנסו את בנותינו עד שהאגן שלהן נשבר ולאחר מכן ירו בראשן, קשרו הורים וילדים יחד ושרפו אותם חיים. הם החריבו קהילות פורחות, ורצחו אפילו את אלה מהקיבוצים שהקדישו את חייהם להיטיב את תנאי החיים שלהם ברצועת עזה. הם התגאו בזה והעלו סרטונים לרשתות החברתיות.
בשמונה באוקטובר, בעוד אנו מלקקים פצעים ובעיצומה של הלחימה נגד המחבלים ששרצו בכל מקום, חיזבאללה תקף. זה נראה טבעי שתוקפים יהודים, כך היה תמיד בהיסטוריה. אלא שבפעם הזאת חל שינוי: בכל פוגרום בהיסטוריה, ברחנו או נחבאנו; בפעם הזאת קמנו מאפר הקיבוצים והשבנו מלחמה שערה. זה לא טבעי מבחינת העולם ורק אז שומעים את הקריאות להפסקת אש.
שוב נשאלתי על הפגיעה באזרחים, ו"כיצד יכולה דמוקרטיה סולידית כמדינת ישראל להשלים עם אובדן חיי אדם חפים מפשע". בתגובה שאלתי, איזה סוג של מפלצות מאחסנות טילים ותחמושת מתחת למיטות ילדיהן? הצבתי בפניהם דילמה: פושע מכוון נשק אל בתכם, תוך שהוא מסתתר מאחורי אדם חף מפשע. מה תעשו, תעזבו את ילדתכם למות ובלבד שלא תפגעו בחפים מפשע, או שתפגעו בפושע גם במחיר המגן האנושי שלו? מבחינתי, אמרתי, התשובה ברורה. אבל אם לכם התשובה לא ברורה, כנראה איבדתם את הבהירות המוסרית שחיי משפחתכם קודמים. דיברתי על רבי עקיבא שבמאה השנייה התייחס לפסוק "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" ככלל גדול בתורה. והנה, דווקא הוא לימד: "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" - חייך קודמים לחיי חברך (בוודאי קודמים לחיי אויבינו). כלומר, אינך יכול באמת לאהוב את האחר, אם אינך אוהב את עצמך קודם ("כמוך"!).
מכול מקום, ישראל עשתה מה ששום צבא לפניה לא עשה: הזהירה את האוכלוסייה להתרחק מהבתים שבהם אוחסנו הטילים והתחמושת, שלא ייפגעו בזמן שצה"ל מפוצץ את כלי המשחית שנועדו לפגוע בילדינו. ואם מישהו מהלבנונים נפגע, זו אשמת חיזבאללה, וגם אשמת ההורים שהסכימו לחיות עם ילדיהם סמוך לחומרי נפץ איומים.
עוד אמרתי, מה לדעתכם יקרה אם ישראל תניח את נשקה ולא תילחם - האם הערבים יתרשמו מהמחווה ויניחו אף הם את נשקם? זאת שאלה רטורית כי אנחנו יודעים מה יקרה: כשהערבים יניחו את נשקם, יהיה שלום; כשישראל תניח את נשקה, היא לא תתקיים.
אמרתי שהמערב, במיוחד אירופה, עייף ממלחמות, דווקא בזמן שנדרש להחלטות גורליות. אירופה לא מזהה את הסכנה, כמו בשנות השלושים כשאגודת הסטודנטים של אוקספורד פרסמה עשרה ימים לאחר עליית היטלר לשלטון, ש"בשום נסיבות לא יילחמו למען המלך והמדינה". צ'רצ'יל הבין את ההשלכות הרות האסון של ההצהרה ותקף אותה, אך היה קול קורא במדבר. ישראל היא המוצב הקדמי של הציוויליזציה המערבית, היהודים הם חלק מרכזי בבסיס הציוויליזציה היהודית-נוצרית. כולנו בסירה אחת, ואלה שתוקפים אותנו, מקווים להפיל את המערב כולו. מי שמבין זאת, תומך בישראל כי הוא פטריוט של עמו.
ראה כמה מגנים אתכם, אמר העיתונאי, האם אינך חושש מבידוד? עניתי שישנם לא מעט אנשים טובים בעולם שתומכים בנו, כולל מדינות ובראשן ארה"ב למרות חילוקי דעות מסוימים. אבל, הוספתי, גם אם נהיה לבד, אין זו הפעם הראשונה שאנו מתעקשים על עקרונות שבתחילה נראים מוזרים לעולם ואפילו מאיימים עליו, אך לאחר תקופה הופכים לנחלת הכלל. נחשוב על תורת משה ועשרת הדיברות - בעולם העתיק התנגדו רבים לרעיונות, מן הסתם הובילו מהלכים לבודד אותנו, עד שאחד מחכמי אומות העולם הגדיר אותנו במשפט האלמותי: "עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב (לא יִסָּפֵר)". בהמשך ההיסטוריה סירבנו לקבל את האמונה האלילית ההלניסטית, ולאחר מכן את הנצרות, ואז את האיסלאם. זה בודד אותנו יותר. ובזמן השואה היינו מוקפים בחברים?
גם כיום, כנראה שעלינו לשמש אור לגויים, כיצד נלחמים ברוע המוחלט ולא נכנעים לו. יייתכן שתפקידנו לעורר את המערב להבין שפרק החרות בהיסטוריה האנושית עלול להגיע לקצו אם לא נרצה להילחם בעבורו ולשלם מחירים יקרים. כך לימד הנביא ישעיהו, איש המאה השמינית לפנה"ס בירושלים: "אֲנִי ה' קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ, וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם". הברית היא אתנו, עַם ישראל. אבל תעודתנו היא להאיר את העולם ולתרום לו מרעיונותינו. אם נעשה זאת, ממשיך הנביא, יקרו הדברים הבאים:" לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת, לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר, מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ" - העיוורון ייפסק, והעולם יראה נכוחה את המציאות, וכשיבין שמלחמתנו אינה פרטית אלא גם למענו, הוא יצטרף, ואז נצליח לשחרר את חטופינו האסירים יושבי החושך במנהרות. אמן.
סיפרתי שלפני כשבועיים ביקרתי בחברון והגעתי לאתר הארכיאולוגי של תל חברון. עמדתי עם הארכיאולוג הראשי מול חומותיה העתיקות של חברון, המתוארכות למאה הי"ח לפנה"ס, לפני כ-3800 שנה, כלומר תקופת האבות. יכולנו לדמיין את אברהם אבינו עומד בשער העיר מול החומות הללו ומבקש מזקני העיר לקנות את מערת המכפלה. מאות שנים מאוחר יותר עמדה מול החומות האדירות משלחת המרגלים ששלח משה. עוצמתן הטילה מורך בלבבם עד שדיווחו: "אֶפֶס, כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ, וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם".
אתה מבין, אמרתי לעיתונאי, מצד אחד אנו נדרשים להחלטות כאן ועכשיו, אך מצד שני יש לנו פרספקטיבה היסטורית ותרבותית ייחודית, שממנה גם המערכה הקיומית בעזה ובלבנון נראית כמו "וירגוֹלָה", פסיק באיטלקית. התמודדנו עם אימפריות אדירות ואנשים גדולים, ויכולנו להם. הם נעלמו ואנחנו המשכנו. כזה יהיה גם גורל אויבינו הנוכחיים.