אם יש ישראלי אחד שלא שמע לאחרונה שאנחנו על סף מלחמה אזורית, יכולות להיות לכך שתי סיבות: הוא לא עוקב אחר החדשות; הוא שהה תקופה ארוכה מחוץ לארץ והיה מנותק מהנעשה בארצנו הקטנה ומסביבה. ואחרי משפט הפתיחה הזה - מי רוצה מלחמה אזורית ומי לא רוצה בה. בשורות הבאות אנסה להציע הסבר למציאות שבה אנו חיים בשנה האחרונה:
אירן. אירן לא רוצה מלחמה אזורית. המצב הכלכלי באירן הוא גרוע בלשון המעטה ומלחמה אזורית שאירן מובילה את ציר הרשע היא עול כלכלי עצום שהציבור האירני לא יוכל לשאת. המשטר בטהרן לא רוצה לייצר תמריץ להפגנות רחבות היקף ברחבי המדינה בעקבות מלחמה שתגבה מאירן מחיר (לא רק כלכלי) כבד. סיבה שנייה: אירן טרם השלימה את ההיערכות שלה ליום הדין מול ישראל ואמריקה.
היא בונה, או לפחות מנסה לבנות, את עוצמתה הצבאית כך שתוכל במועד שייראה לה מתאים, להנחית מכת מחץ שתביא להכרעה מהירה לטובתה. יש שתי בשורות בעניין למי שקורא שורות אלה: האחת הטובה היא שאירן לא הגיעה עדיין, להבנתה, לעוצמה צבאית המאפשרת זאת. השנייה, אירן לא תחדל מהמאמץ להגיע לנקודה זו. המסע הזה כרוך באתגרים עצומים ובמכשולים רבים שספק אם יביאו את טהרן לנקודת האופטימום מבחינתה.
חיזבאללה. חסן נסראללה, עד למותו ב-27.9 רצה מלחמה אזורית. מדוע? כי הוא חלש מול ישראל מבחינה צבאית וידע שלא יוכל להכניע אותה. מכיוון שאירן וסוריה (שגם היא מדינה חלשה) לא מסייעות לחיזבאללה, ממש כפי שלא סייעו לארגון במלחמה לבנון השנייה ב-2006, נסראללה היה לבדו במערכה מול ישראל. מתוך הבנה אסטרטגית שאירן לא תקריב את חייליה למען לבנון וחיזבאללה (ההיגיון האירני הפוך: נסראללה הוא זה שצריך להקריב למען ייצוא המהפכה השיעית), בנה נסראללה חלופה שנייה של מלחמת התשה עם ישראל.
ההתשה הזו עד אוקטובר 2023 כללה מאזן הרתעה בין חיזבאללה לישראל וניסיונות למתוח את הגבולות מפעם לפעם. כך, למשל, נחפרו מנהרות חוצות גדר מלבנון לישראל והוצבו אנשי כוח רדואן על גדר הגבול. מתקפת 7 באוקטובר על ישראל, הביאה את נסראללה לעלות שלב בהתשה ולהתחיל להפגיז בקביעות את יישובי הצפון, מתוך הזדהת עם חמאס ועל-מנת לפצל את הכוח הצבאי של ישראל לשתי חזיתות. השינוי במדיניות הישראלית בשבוע האחרון וההצלחות המבצעיות, בזכות מודיעין מדויק, העלו את מפלס הלחץ בחיזבאללה.
הידיעות המתפרסמות של 1,500 מחבלים שיצאו מכשירות מבצעית והודאה של נסראללה שספג מכה חסרת תקדים הן עדות לכך. הירי לעבר גוש-דן הוא איתות לישראל שאומר: אני יכול להסלים, אבל אני לא רוצה. שיגור בודד אחד הוא מסר שמלחמה נגד ישראל, כאשר חיזבאללה לבדו במערכה, לא הייתה בעדיפות של נסראללה. כל זה, מבלי להביא בחשבון שיקולים פוליטיים שנסראללה עשה בתוך הזירה הלבנונית, שם יש קונצנזוס כמעט מלא נגד מלחמה שעלולה להחריב את המדינה.
חמאס.סינוואר, אם הוא עוד בין החיים, רוצה מלחמה אזורית. הסיבות זהות לאלו של נסראללה. חמאס חלשה מול ישראל מבחינה צבאית, והיא מנסה שנים להסלים בכל הזירות - יהודה ושומרון, ירושלים, ערביי ישראל, לבנון, תימן, עירק ואירן, על-מנת להכריע את המערכה לטובתה. מלחמת חרבות ברזל לימדה את סנואר שהוא לבד במערכה (זולת נסראללה שהצטרף). רק מלחמה אזורית שבה ישראל תותקף באופן רב זירתי מעלה את הסיכוי שחמאס תוכל לממש חלק מהאינטרסים שלה על אדמת פלשתין. מסתבר שנסראללה חווה את מה שסינוואר חווה בשנה האחרונה.
ישראל. זהו הנעלם הגדול ביותר משתי סיבות: אין עליו מודיעין גלוי וכאשר ישנה הצהרה של בכיר ישראלי, כולל כאלו של ראש הממשלה, הן לרוב כלליות ועמומות. עמימות היא מכשול משמעותי עבור האויב שאוסף עלינו מודיעין, אך בה בעת, היא בעייתית מול הציבור הישראלי. מדוע: מפני שהמלחמה מתארכת מבלי שהתכלית המדינית שלה ברורה. בגבול הדרומי המערכה עם חמאס מדשדשת מזמן ללא הצגה מסודרת על תוכנית מדינית שתביא לעיצוב מציאות ביטחונית חדשה.
בצפון המערכה היא אווירית ואם היא תישאר כזו, ישראל לא תשנה את המציאות הביטחונית, משום שחיזבאללה לא יסוג אל מעבר לליטני כפי שמחייבת החלטה 1701 של מועצת הביטחון משנת 2006. מנגד, לתמרון ישראלי קרקעי יש מחירים כבדים המוכרים לכולנו ומלחמה בחורף בלבנון היא בלשון המעטה תענוג מפוקפק.
עם זאת, מלחמה ללא נקודת סיום משרתת (גם) מטרות פוליטיות ומונעת למשל הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את הכשל הצבאי והמדיני של אוקטובר 2023 ומרחיקה, לדאבון הלב, עסקה לשחרור החטופים בעזה. מלחמה ארוכה היא גם נימוק או תירוץ לתקן תקנות מיוחדות לשעת חירום שיפגעו ויכרסמו בזכויות אדם המקובלות בדמוקרטיה. ולבסוף, מלחמה ארוכה ללא תוחלת מדינית משמרת מצב של אי-ודאות, ומצב כזה משפיע על כולנו בהתנהלות היומיומית שלנו.
דוגמאות? בבקשה: תראו את מחירי הטיסות, את מחירי העגבניות, את הניסיונות לחוקק חוקים לגבי מעצרים פוליטיים, את ההתלבטויות של הצעירים והצעירות האם ללכת ללמוד באוניברסיטה או להמתין לסיום המלחמה (מתי?) והרשימה עוד ארוכה. וזה כולל אגב גם אפשרות מצב של דחיית המועד לקיום בחירות כלליות לכנסת בעוד שנתיים.