בימים אלו של משחקים פוליטיים מכוערים, הרווחים בדרגי ממשל גבוהים בארצנו, לא נותר אלא להתגעגע למופת המוסרי של המנהיג משה, מנהיגו של עם במעמד היסטורי משמעותי של יציאה מחיי עבדות לחיי בני חורין בארצו מכורתו. המופת המוסרי שלו ומתכונתו המופלאה נקיים לחלוטין מדיאלוגים בוטים וגסי רוח, הרווחים בימינו בשיח הציבורי ובשיח שבין מנהיגי האומה. האינטרס האישי, שיש לו מקום מכובד במשחקים הפוליטיים במדינת ישראל כיום, הוא נעדר לחלוטין מחוויית העשייה המנהיגותית של משה בדור של היוצאים מעבדות לחרות. בפרוס עלינו שנת תשפ"ה אני מאחל לנו, שנזכה למנהיגות, שרק מופתיות מוסרית וערכית מנווטת אותה, כפי שזכה הדור שחווה את חוויית המנהיגות של משה. אנחנו מודעים למציאות, כשאדם חוצה את גיל המאה שלל פעילויות שעשה בעבר נמנעים ממנו לבצעם, אך פרשת השבוע שלנו מייחסת למשה שלא נס לחו, הוא במלוא כוחותיו ואף הראייה תקינה. משה, הדמות השרירה והקיימת בסיפור המכונן של שלוש הדתות המונותאיסטיות, האריך שנים יותר מכול אדם אחר מבני דורו שיצא ממצריים. דור שלם התחלף והוא נותר לעמוד. לפי הפרשה שלנו – פרשת "וזאת הברכה" – משה מת לבדו. ספר דברים ל"ד, ו' מבהיר לנו: "ֹלֹא יָדַע אִישׁ קְבוּרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" מה שכן ידוע: "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד-ה' בְּאֶרֶץ מוֹאָב... מוּל בֵּית פְּעוֹר" בהיותו "בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׁרִים שָׁנָה בְּמוֹתוֹ" כשעדין כל כוחו במותניו "לֹא כָּהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא-נָס לֵחוֹ" (שם פס' ה'-ז'). מהמקום הלא ידוע אי-שם בפסגות הר נבו בארץ מואב מזדקרת דמות מופלאה של איש אמת הרואה נכוחה מציאות. כדברי אחד העם, מנהיג הציונות הרוחנית, "כל מה שמשה רואה הוא מגיד. מגיד את האמת לא מפני שרצונו בכך, אלא מפני שהוא חייב לאומרם. היום יותר מכול אנחנו חייבים לאמץ במציאות חיינו את מה שכתב אחד העם על משה במאמר שובה לב לפני שנים רבות. אנחנו חייבים היום לאמץ לחיינו מנהיגות, "שפנימיות נפשו נושאת עולם שלם אידיאלי". למעשה משה היה דמות של אנטי מנהיג – "כְּבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן". הוא התרחק מהשררה ותמיד נשאר אנושי. תוך כדי כך שהוא מתגבר על קשייו האישיים היה למנהיג שהוביל את העם מתחתיות שאול של שעבוד לפסגות של חרות לאומית. עלינו לאמץ את דברי העם. זה בחיינו שנבחר מתוכנו בבחירות דמוקרטיות מנהיג בדמותו של משה, כמודל של מנהיגות אנושית, כפי שכתב אחד העם במאמרו על משה. אנחנו זקוקים היום בתוכנו למנהיג כמשה "שצורתו קבועה בלב עמנו מדור לדור". מה שיש לנו היום זה מנהיג, שהאמת והיושרה של משה רחוקה ממנו. קשה לי להזדהות עם האמת של המנהיג הנוכחי, כאשר שנה שלמה יד גרומה של מוות חובקת חיי 101 חטופים באפלת מנהרות בעזה תחתית, מחציתם צרורים בשקי מוות, ומחציתם חיים ירויים בנפשם. אני מבקש להתייחס לקשיים שיש לי במפגש עם המילה "יַחַד" בפרשה שלנו בפסוק "...בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עַם יַחַד" (דברים ל"ג, ד'). לצערי, אני נדהם מול עוצמת הפער בין כל הטוב והיפה הגנוזים במילה "יַחַד" ובין שלל התרחשויות עצובות ועגומות בהיסטוריה של עמי, כשמשמעות המילה "יַחַד" התנפצה לרסיסים במדרוני התרסקויות חייו בעת חורבן הבית הלאומי הראשון, בעת חורבן הבית הלאומי השני, בעת חורבן החיים הלאומיים היהודיים בימי מרד בר כוכבא ולמרבה הצער, יש עוד דוגמאות כאובות של ריסוק המשמעות היפה של המילה "יַחַד" לרסיסים שכיערו את חיינו. אבקש לסיים תוך נגיעה בנקודה מכאיבה בברכה בפרשה שלנו. לדעתי, יש סתירה בין המילה "יַחַד" בין כל שבטי ישראל ובין הברכות הפרטניות לכל שבט ושבט ומתן עדיפות לשבט אחד על שבט אחר. בפסוק ט"ו מיוחס לשבט אחד שיהיה "נְזִיר אֶחָיו" ובפסוק כ"ד מיוחס לשבט אחר: "בָּרוּךְ מִבָּנִים". הסתירה של אז במילה "יַחַד" מקבלת ביטויים עצובים גם כיום בין קהילות וזרמים חברתיים. למרבה הצער, היחד, שהוא כה נחוץ לנו, אינו מקבל ביטוי, כשקוראים בוגדת ומשתפת פעולה עם האויב לאם של חטוף הזועקת בהמיית לבה השבור בהפגנה למען שחרור החטופים. שבירת היחד מקבל ביטוי מכוער, כשאשת ראש הממשלה מטיחה ביהירות באב שכול, אב חרדי – "אתה אומר מה שאמרו לך להגיד". זו שבירת היחד, כשאשת ראש ממשלה מזלזלת בדברי אב שכול דומע, השח לראש הממשלה ורעייתו מתוך בתרי לבבו הכואבים, והיא מייחסת לכאבו, ביטויי זעקה את מה שאמרו לו לזעוק.