אני לא אוהב את גדעון סער, אני סבור שהמינוי של היועצת המשפטית לממשלה אשר הוא יזם גרם וגורם נזק עצום למדינת ישראל, אך דעתי עליו איננה חשובה, הוא הצטרף לממשלה, סיבותיו עימו. בואו נניח לצורך הדיון שהוא עשה זאת ממניעים אישיים טהורים.
המניעים
1) הצלת מפלגתו המדשדשת בסקרים
2) תפקיד שר בממשלה ובקבינט, ג'וב רציני עם השפעה.
התירוצים
1) המלחמה, החובה החלה גם על פוליטיקאים להתגייס
2) העובדה שאין לסער מחלוקת אידאולוגיית עם הממשלה. הוא פרש בשל מחלוקת אישית עם ראש הממשלה, ועל מחלוקות אישיות מגשרים, בייחוד בעת צרה.
3) בניגוד לחבריו לשעבר, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן הוא סבור שהחרדים מאיימים פחות על מדינת ישראל מהחמאס והחיזבאללה ולכן עדיף לוותר לחרדים מאשר למחבלים.
התובנה העיקרית
אבל התובנה העיקרית מהחלטתו של סער היא שעל-פי הבנתו החלופה שבחר קודם לכן, חלופת לפיד/גנץ/ליברמן, פשטה את הרגל, אין לה כל סיכוי לחזור לשלטון אלא בעזרת הליכוד או חלקים ממנו מהסיבה הפשוטה שקואליציות עם המפלגות הערביות לא תהיה אפשרית בשנים הקרובות, וקואליציה של החזית הזו עם החרדים נראית בלתי ריאלית בעליל, בשל השנאה העיוורת של שניים ממרכיבי החזית הזו לחרדים ולדרכם.
החלטתו של סער איננה רק החלטה להצטרף לממשלה, היא גם הכרזה של סער על חיסול כל אלטרנטיבה שלטונית, אלא אם מפלגת הליכוד או חלקים ממנה מהווים חלק מרכזי באותה אלטרנטיבה.