בפתח השנה החדשה חשוב להזכיר ולזכור כי עזרה לחלש בחברה וחתירה לעשיית הצדק הם מערכי היסוד ביהדות ובמוסר היהודי. "ואהבת לרעך כמוך", "צדק צדק תרדוף" (ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק כ'), "כי אמרתי עולם חסד יבנה" (מ"ג תהלים פט ג) ועוד שלל ציוויים ופסוקים מחייבים את כולנו, כבני אנוש וכבני העם היהודי, להיות רגישים לזולת, לגלות ערבות הדדית ולפעול ליצירת חברה מוסרית, שוויונית וצודקת, מבוססת נתינה וחסד.
במדינת ישראל גדלים ומתחנכים עשרות אלפי ילדים במסגרות חוץ ביתיות. ילדים שנולדו למציאות לא פשוטה, שאינה מאפשרת להם לגדול בבית הוריהם. אנחנו מדברים על מתבגרים במצבי סיכון והדרה גבוהים, אשר מתמודדים עם קשת רחבה של קשיים במישור הרגשי, ההתנהגותי, החברתי והלימודי. קשיים שאפילו החריפו מאז 7 באוקטובר. עבור צעירים אלו, הפנימיות מהוות - בהרבה מאוד מקרים - הזדמנות אחרונה לשיקום, התפתחות תקינה והשתלבות ראויה בחברה, רגע לפני ההידרדרות לרחוב.
על-פי נתוני משרד הרווחה, 50% מהצעירים הללו מופנים לפנימיות בצו בית משפט, לאחר שהוחלט כי אינם יכולים לגדול בבתי הוריהם, וכ-30% מהם מוגדרים נעדרי עורף משפחתי. חלק נכבד פנימיות הרווחה בישראל, כ-20 ברחבי הארץ, מיועדות לציבור חרדי או דתי-לאומי.
מעבר לנתוני הפתיחה הקשים של אותם נערים וילדים, הם נדרשים להתמודד עם המציאות המורכבת שנכפתה על כולנו מפרוץ המלחמה.
אם אצל ילד שגדל בבית תומך ומתפקד הקשיים הרגשיים גוברים, שערו בנפשכם מה עובר על ילד שאין לו משפחה תומכת או שראה וחווה דברים שאדם בגילו לא אמור לחוות. כיצד הוא מתמודד עם החרדה והמתח הנובעים מהמציאות הביטחונית? כיצד הוא מתגבר על חוסר הוודאות, הבשורות הקשות, והפגיעה בתחושת הביטחון שמעיבים על חיינו בשנה האחרונה?
אי הוודאות במדינה מקשה על כל אדם, אך היא קשה במיוחד לילדי ונערי הפנימיות, שאחרי הטלטלות שעברו - שהחלו ביתר שאת עוד בתקופת הקורונה שלוותה בבידוד חברתי - זקוקים לביטחון ויציבות כאוויר לנשימה. אלא שהמציאות בפנימיות הרווחה רחוקה מלהיות יציבה. להפך, היא קשה, משברית ומורכבת. לפי נתוני משרד הרווחה, למעלה מ-50% מהמדריכים בפנימיות אלו עוזבים את התפקיד במהלך השנה הראשונה לעבודתם.
המדריך הוא הדמות הבוגרת המשמעותית ביותר בחייו של החניך או החניכה בפנימייה. הוא שמלווה את הילד או הנער רוב שעות היום, מכין לו בבוקר את הסנדוויץ' לבית הספר, מקבל את פניו כשהוא חוזר מיום הלימודים, מסיע אותו לחוגים, עוזר לו למצוא פתרונות לבעיות היום-יום ובעיקר - מקשיב, מתעניין ו"נמצא שם" כשהילד זקוק לו. במילים אחרות, המדריך בפנימיית הרווחה ממלא תפקידים הוריים לכל דבר ועניין.
"חנוך לנער על-פי דרכו", נכתב בספר משלי, וכך פועלים המדריכים המסורים והאכפתיים - מלווים את הילד או הנער בדרך המיוחדת לו, בהתאם לצרכיו הרגשיים וההתפתחותיים, ונוטעים בו ביטחון וערכים שיסייעו לו להיות לאזרח בוגר, עצמאי, אכפתי ותורם לקהילה. מכל הסיבות הללו תפקיד המדריך הוא קריטי לילדי הפנימיות אך כעת, יותר מכל נקודת זמן אחרת, חשיבותו של דמות המבוגר המשמעותי שמלווה את החניך, בין אם מדובר במדריך, איש חינוך או טיפול, מקבלת משנה תוקף.
הסיבות לגל העזיבה של מדריכי הפנימיות רבות ומגוונות. זה מתחיל בשכר הנמוך (סביב שכר המינימום) שאיננו קרוב לשקף את מידת השקעתם ותרומתם, עובר בשחיקה הנפשית והפיזית הכרוכה בעבודה אינטנסיבית - לעתים אפילו 24/7 - מול אוכלוסייה מורכבת, וממשיך בחוסר באופק התקדמות משמעותי, כזה שיתמרץ וידרבן את אותם צעירים להמשיך בעבודת הקודש הקשה והלא מתגמלת חומרית (אף שבהרבה מובנים, בדגש על תחושת השליחות, היא מתגמלת באורח יוצא דופן). מעבר לכך, לא מעט מדריכים עזבו בשנה האחרונה עקב גיוסם למילואים.
יותר מדי שנים פנימיות הרווחה קוטלגו כ"חצר האחורית" של ישראל, ולא זכו לתמיכה ולתשומת הלב הנדרשת. לאור זאת, ודווקא מהמקום היהודי, כולנו צריכים לדרוש ממדינת ישראל להשקיע יותר בפנימיות, לייצר תנאים ראויים לאוכלוסיית המדריכים, ולהציב בעדיפות עליונה את הדאגה לרווחתם של הילדים החיים במסגרות הללו.
אנו נמצאים בפתחו של אישור תקציב מדינה שישפיע רבות על מציאות חייהם של עשרות אלפי הילדים שנסיבות חייהם מורכבות וקשות גם כך. לפיכך, אנו מחויבים לוודא כי התקציב שיועבר יכלול מענה לשכר המדריכים, שיותר מתמיד, מרכזיותם וחשיבותם הכרחיים לחיזוק דור העתיד.
הערבות ההדדית היא עיקרון מרכזי בעם ישראל, גם בהיבט ההלכתי. כולנו עם אחד עם זהות ותכלית משותפת. חז"ל טבעו את הביטוי "כל ישראל ערבים זה בזה", ומובנו המקורי הוא שכל יהודי נושא באחריות על קיום המצוות של חברו. בימינו אנו רבים מפרשים את הביטוי בכך שכל יהודי אחראי על שלומו ורווחתו של חברו.
אם כל יהודי אחראי על שלומו ורווחתו של חברו, הוא לבטח אחראי עליהם כשמדובר בחבר המשווע לתמיכה והגנה. אסור לנו להותיר את הזקוקים לתמיכתנו מאחור. בפתח השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, הגיעה העת שמדינת ישראל, וכולנו כחברה וכעם, נציב את חיזוק הפנימיות כיעד לאומי מרכזי - מתוך מחויבות עמוקה להלכה, לערכים הבסיסיים שעושים אותנו מי שאנחנו, ולמוסר היהודי.