ספרו/מחקרו המתורגם של פרופ' עמנואל מרקס שיצא לאור בשנת 2019 (והוקדש לזכרו של משה סלע), כולל כ-240 עמודים ומכיל מפות, טבלאות, צילומים ומקורות. הוא מבוסס על מחקר שדה שהתפרש על פני עשר שנות שלטונה של ישראל בסיני משנת 1967. בכריכה הקדמית ניתן צילום של בדואית מבוגרת המכסה את מרבית פניה (ראשת משפחה בדואית משבט ג'בלייה) ובכריכה האחורית הוסיפו העורכים את תמצית הספר וקצת על תולדות חייו ומחקריו של פרופ' (אמריטוס) עמנואל מרקס.
לדעת העורכים מנסה ספרו של מרקס לענות על השאלה - מדוע מתעקשים להמשיך כ-10,000 הבדואים החיים בתחום מדבר הר סיני להמשיך ולהתגורר באזור הררי וצחיח, מדברי ולוהט, חסר מים וצל. למרבה הפלא, על-פי מרקס, קיימים תחומים רבים העולים בחשיבותם על המצוקות שהוזכרו לעיל והוא מונה אותם:
מתבר לטענתו כי האזור מספק ביטחון כלכלי בעת שהבדואים מאבדים את מקום עבודתם; רשתות חברתיות אמיצות מעניקות להם ביטוח חברתי כולל מחלה, זקנה ושכול. לכל משפחה יש נכסי ייצור מוקפאים (בוסתן, עדר עיזים ועוד). גברים רבים מוצאים עיסוק במקצועות כמו מרפאים, מוהלים, בנאים, חופרי בארות, חייטים, נהגים, מבריחים ומדריכי תיירות. קשרי המשפחה הרחבים מאפשרים להם לנדוד לאזורי רעייה רחבים והנשים שנשארות בבית (באוהל) מספקות שירותים סוציאליים עקב קשרי משפחה הדוקים ואמיצים.
הספר חולק לשבעה פרקים ו-25 העמודים הראשונים הוקדשו למבוא לספר ונביא ממקבץ זה כמה מילים: בשנים 1972 - 1982 בילה מרקס 12 חודשים בדרום סיני. בשלב מוקדם של מחקרו הבין מרקס כי הוא חייב להתמקד בכלכלה הפוליטית של הבדואים בהר סיני, ובעיקר ב"נדידת העבודה" שלהם.
לאחר שהציג את תהליכי ההשתלטות של המנהל האזרחי על ניהול חיי הבדואים כולל סביבת סנטה קטרינה מוסיף מרקס כמה מילים על הספר שלו שהוא שמח על שהתאפשר לו לחיות בסיני ועל כך שתושביו הבדואים זימנו לו סידרה מרתקת של שאלות מעניינות. תקוותו שהספר/מחקר הנ"ל, מציע תובנות חדשות על החברה הבדוואית המורכבת של הר-סיני, כאלה שגם הבדואים יסכימו להן.