בנימין נתניהו חטא בשני מוקדים מוקדים בהקשר לביטחון ישראל ולמדיניותה:
- הוא מנע כל משא-ומתן עם הפלשתינים ולכן עודד את שלטון החמאס בעזה. פילגם מהרשות הפלשתינית ושיחד אותם במזומנים שהגיעו מקטר. אפילו אם אין הנהגה פלשתינית לנהל איתה משא-ומתן לשלום אלא רק להודנא אסור לוותר עליו; וגם אם אי-אפשר להגיע איתם להסכם צריך כל הזמן לנסות זאת בהידברות.
- כמו גולדה מאיר שבאטימותה לא הבינה כי אנואר סאדאת אינו גמאל עבד אל נאצר גם נתניהו לא תפש כי יחיא סנוואר אינו איסמעיל הנייה, תענוגות אינם מעניינים אותו. נתניהודומה להנייה, ולכן לא הבין מה השינוי. הוא להוט לכסף וסבר בטעות כי סינוואר כמותו. "אדם בתוך עצמו הוא גר." זה נתניהו. אך סינוואר בניגוד לביבי רואה בכסף אמצעי בדרך ליעד ולא מטרה סופית. אנחנו שילמנו את המחיר.
- נתניהו הטעה את צה"ל, וכפי שזועקות הכותרות מכל לוח מודעות הוא הראש והוא האשם ב-7.10. אך גם צה"ל והשב"כ, שלא הזהירו אותו מראש, מכול מקום לא הזהירו די. העובדה שהוא הנאשם הראשי אינה הופכת את כישלונם לבלתי משמעותי. אך ב-8 או ב-9 באוקטובר חל מפנה. צה"ל חזר להיות צה"ל. עם ישראל שתמיד השמיצו אותו נכנס למדים. ואילו נתניהו נשאר נתניהו.
ההשמצות האלה אינן חדשות ולא החלו במכונת הרעל של נתניהו. (עתה הוא משנה צליל ומנכס את צה"ל לעצמו.) הסופר יזהר סמילנסקי (ס. יזהר) שכתב את "ימי צקלג" ו"חירבת חיזעה" ו"שיירה של חצות" כינה את המחזורים שלנו - "דור האספרסו". הוא נכלם כשנוכח מה עשה "דור האספרסו" בששת הימים ובמלחמת כיפור.
האמת? צה"ל צבא מעולה ביבשה ובאוויר ובים ובטכנולוגיה. רק מי שהוא סומא בארובה - דהיינו עיוור - אינו מבין זאת בתום השנה הנוכחית, "וכמה טוב שהוא כזה" ניתן להשתבח בו גם בימים קשים אלה כשנכדינו - כאחרים, לא חריגים - מצויים על היבשה בלבנון, ובשמיה של ארץ הארזים.