שמו של אחד המחנכים בישראל, ד'ר זאב דגני, ידוע ברבים. ד'ר דגני, מנהל גימנסיה 'הרצליה', ידוע כמי שמחזיק בדעות שמאלניות. אין כל פסול בקביעה זו. אבל המחנך דגני מנחיל - לשון המעטה - את דעותיו והשקפותיו גם לתלמידי "הרצליה", ויש להניח כי לא כל התלמידים, או הוריהם, משלימים עם הזרקת דעות זו, וניצולן בשעות המיועדות ללימוד, לא להטפה. רק בימים אלה שוב התעורר ד"ר דגני להשמעת הטפה באוזני תלמידי המוסד שהוא עומד בראשו. הסיבה: התלמידים נקטו צעד מעורר, צעד שיש בו מוסר, שיש לו הצדקה גמורה: לאות הזדהות עם החטופים והחטופות, החליטו לשבות בתביעה לשחרר את החטופים והחטופות. ואולי הייתה בהשבתה זו עוד נימה: קריאה לממשלה שתמריץ את פעילותה למען השחרור המיוחל. ד"ר דגני החליט להופיע בפני התלמידים במטרה לעודדם. אבל הנה מקצת הדברים שאמר, כפי שהם מצוטטים בהארץ (8.10): "אני מקווה שבעקבות המאבק שלנו, שלכם התלמידים, גם המבוגרים וגם שאר הקהילה תתעורר ותבין שעד שלא נפיל את הדיקטטור הרודן והרוצח מהממשלה הזאת, אנחנו לא נוכל להמשיך את היום-יום." בתגובה, נקרא ד"ר דגני לשימוע אצל מנכ"ל משרד החינוך ד"ר שמעוני. תוצאת השימוע, אם התקיים, לא ידועה לנו. אבל לפחות קמה לו, לד"ר דגני, פרופ' צביה ולדן, מליצת יושר, שתגובתה נדפסת. בתגובתה בעיתון מסתפקת פרופ' ולדן בהבעת הסתייגות, הסתייגות שאין כמותה, הלקוחה מבית הלל, ממש! היא מכנה את ההתנסחות של ד'ר דגני "בוטה". מילה אחת וזהו. כמו-כן, מוסיפה פרופ' ולדן כי "אין כל פסול בפעילות זו". וכך, מן הסתם, מעודדים בגימנסיה הרצליה 'חשיבה ביקורתית'. והיה כי ישוב תלמיד לביתו, ובתום יום לימודים יספר להוריו כי המנהל ד"ר דגני כינה את ראש הממשלה נתניהו "רודן ומרצח". נתיר לדמיון לשחזר את תגובת בני משפחתו של התלמיד. אפשר לשער שבעקבות הסיפור הזה יכונה משרד החינוך "הצנזור" הראשי למערכת החינוך בישראל.