עם קריסתם של גבולות המדינה וגבולות האנושי, התהפכו חיי כולנו. האיום האמיתי והאש הבלתי פוסקת בצפון ובדרום מחלחלים וחודרים אל חיינו וגם אל המרחבים הטיפוליים אשר שואפים לייצר מרחב ביניים של ביטחון ויציבות.
שנה מפרוץ המלחמה, גם אוכלוסיית היעד של מרכזי כרם של עמותת יעדים לצפון וגם כל עובדינו בצפון נמצאים תחת מתקפה יומיומית מאש חיזבאללה. חלקם משרתים כבר שנה בכמה וכמה סבבי מילואים, חלקם מפונים מבתיהם ונמצאים במרכזי הפינוי או במגורים זמניים. ובין סבב מילואים אחד לשני, בין כניסה ויציאה לממ"ד, בין דאגה ואי ודאות, אנחנו עושים הכל בכדי לשמור על רצף טיפולי מתוך הכרה בכך שטראומה היא חוויה מאוד מקוטעת וכי חשיבות הרצף בטיפול בה היא חלק בלתי נפרד מההתערבות.
בבוקר של ה-7.10.23, בוקר שמחת תורה, התעוררתי לשמע המולה מוקדמת ומאוד לא אופיינית לבוקר חג. החדשות חדרו אל ביתנו כאשר בני, המשרת כחייל בסדיר וחברתו הוקפצו בחזרה ליחידות שלהם. מאוחר יותר, הצטרף גם בן זוגי למגויסים. החדשות הנוראיות פילחו את דממת החג. ההלם, הבלתי יאמן, הבלתי נתפס.
ובתוך הכאוס, אי-הוודאות והחרדה, מצאתי את עצמי כבר ב-8.10 בדרכי דרומה, עם קבוצת מטפלים, לפגוש מפונים מהעוטף. המפגש היה קשה, התכנים היו בלתי נסבלים, ההתערבויות היו ראשוניות וקריטיות. לסייע להורים לבשר בשורה מרה על בני משפחה שנרצחו, לחבק נערה ממררת בבכי על חברתה הטובה שנחטפה. אף אוניברסיטה ושום קורס טיפולי לא הכינו אותי לרגע הזה.
אחד הגורמים לריפוי מהטראומה היא פונקציית העד. האפשרות לספר לזולת, זה המוכן להשאיל את כולו, להקשיב ולספוג את האירוע, יש בה כוח ריפוי חשוב. דנה אמיר כותבת: "כל רגע שבו מגיחה 'פונקציית העד' מתוך התופת הוא רגע שבו גבולות הגזרה הנפשית והאנושית משורטטים מחדש; רגע שבו האדם לוקח מחדש בעלות על אסונו, אך גם על החיים שיבואו אחרי האסון הזה ובעקבותיו.
בהמשך לפונקציית ההחזקה והעדות חווינו מיד לאחר הזוועות בדרום את האיום בצפון. הפעם זה ממש אנחנו, עובדים ומטופלים שלנו פונו בבהילות מבתיהם. החרדה והאובדנים, יצרו מציאות שבה לנו, מטפלי כרם נוצר תפקיד משולש: גם להחזיק את עצמנו ואת בני משפחותינו, גם להחזיק את המטופלים שלנו, וגם, כמטפלים בעמותה חברתית, לייצר מענה של חוסן עבור כלל עובדי העמותה.
תחושת הערך והעשייה שהרגשנו בתקופה זו, הייתה משמעותית להתמודדות שלנו עצמנו עם המציאות החיצונית. עם זאת, בתקופה כל כך ארוכה בה שימשנו כמיכל עבור אחרים, תוך כדי המשך טיפול באזורים של טראומה, לצד המציאות הבלתי נתפסת של זוועות אוקטובר וחטופים. בתוך חיים תחת אש ואי ודאות בצפון, כל השדה הרדיואקטיבי הזה משמש מצע מאוד נוח לחוויה טראומתית של נותן הסיוע המכונה טראומטיזציה משנית, או טראומה מכלי שני.
טראומטיזציה מכלי שני משלבת הן את תגובתו הרגשית של המטפל לחשיפה הרגשית והן את הגנותיו המודעות והלא מודעות כנגד רגשות אלה. טראומטיזציה מכלי שני מובילה לבקיעים בתחושת הזהות הבסיסית של המטפל ובהשקפת עולמו. הסימפטומים של טראומטיזציה משנית מקבילים למעשה לאלה של הסימפטומים הפוסט-טראומטיים בעקבות חשיפה ראשונית ישירה וכוללים עוררות יתר, דריכות, חרדה ועוד.
אצל אדם שנפגע מינית על-ידי קרוב משפחה מתערערות הנחות היסוד שהעולם הוא מקום בטוח, שהמבוגרים האחראים שומרים ומגינים עליו ועוד. הנחות יסוד אלה התערערו גם ב-7 באוקטוב. הבית נפרץ, האחראים על ביטחוננו כשלו ובחסות הכל אירעו הזוועות. המפגש בין שני העולמות נמצא בסיכון מוגבר לערער את המטפלים ולייצר טראומטיזציה משנית.
אחד המאפיינים של עמותת "יעדים לצפון" הוא העבודה המשותפת הרב תרבותית. במרכזים, עובדים זה לצד זו יהודים, מוסלמים ונוצרים ומתאימים ברגישות תרבותית את המענים לאוכלוסיית היעד. ופתאום, מאפיינים של הגנות פוסט טראומטיות, כמו פיצול, ניתוק והשלכה, יחד עם חשדנות, חרדה ועוררות יתר איימו להיכנס גם למרחבים הציוותיים שלנו. זיהינו חלקיקים רדיואקטיביים מעולמות הטראומה שמאיימים על היכולת שלנו לראות את המציאות בצורה מורכבת ואינטגרטיבית. כל הסימפטומים הללו נתפסו על ידינו כחלק מהשלכות הטראומטיזציה המשנית וברגע שזיהינו אותם יכולנו לעבד ולעבוד איתם.
היום אנו מבינים כי יש הכרח לדאוג לבריאותם הנפשית של המטפלים כדי להתמודד עם מקרים של טראומטיזציה משנית וכדי להמשיך ולשמר את יכולתם לסייע במערכה שלצערנו לא רואים את סיומה בעתיד הקרוב.
איך ניתן לעשות זאת? קודם כל על-ידי הכרה בתרומה המקצועית של המטפלים וגם בדאגה לרווחתם בתהליך מובנה של תמיכה ואוורור הרגשות, תהליך מקצועי של הפקת לקחים, תהליך מאורגן של יציאה הדרגתית מתפקיד ה"חירום" ותהליך מתמשך של עידכון מיומנויות והתכוננות לקראת האירוע הבאובנוסף, לעודד חופשות, טיפוח עצמי ומיכלי עיבוד. המטפלים נקראו בצו השעה והתייצבו בלי לשאול שאלות לשאת יחד את האלונקה. אם לא נשמור עליהם החוסן החברתי של האזרחים כולם ייפגע.