אחת השאלות החוזרות ונשנות למול ההתקפות של מדינות וגורמי טרור על מדינת ישראל, היא האם להגיב ובאיזו מידה. מדובר בשאלות לגיטימיות היות שישראל מטבעה היא מדינה שוחרת שלום ומעדיפה להגיע להבנות ולהסדרים בדרכי משא-ומתן ולהימנע ככל שניתן משפיכות דמים. עם זאת, האיומים האזורים המתגברים, וההתקפות האירניות החוזרות ונשנות, לא מותירים לישראל ברירה אלא להגיב ובעוצמה. חוסר תגובה מתפרש באזורנו כחולשה, אשר מעודד את אירן וגרורותיה להמשיך במערכה. שיגור של קרוב למאתיים הטילים על-ידי אירן בשבוע שעבר על מדינת ישראל חידד את השאלה האם להגיב, מתי וכיצד. היו שטענו שהיות וההתקפה הייתה על בסיסים צבאיים ולא נפגעו כמעט אזרחים, היא הייתה צריכה לגרור תגובה מוגבלת, אם בכלל. גורמים אלו הזהירו שתגובה מ'הבטן' עלולה לסבך את ישראל במלחמה אזורית כוללת המנוגדת לאינטרס הישראלי, במיוחד שעה שישראל מנהלת מערכות צבאיות רב-זירתיות. מנגד, טענו אחרים, ובצדק, שאנחנו כבר מצויים בכל מקרה במערכה אזורית רב-זירתית ושהימנעות מתגובה ישראלית למתקפה, על אחת כמה וכמה לאחר שישראל הבליגה על ההתקפה האירנית בחודש אפריל, תחליש את מעמדה ותעמיד את ישראל בפני תקיפות נוספות, שכן המשטר האירני לא יחשוש כשיגבה ממנו מחיר כלשהו. תזמון התגובה, חשוב לא פחות מאופי התגובה. ההשתהות בתגובת ישראל למתקפה האחרונה של אירן יוצרת מצב בעייתי. ההשתהות מגבירה את הלחצים הבינלאומיים על ישראל לצמצם את היקף התגובה או לחלופין להימנע לגמרי לאור החשש הקיים בקרב הקהילה הבינלאומית מגלישה למלחמה אזורית ומערעור היציבות באזור. כך קורה, פעם אחר פעם, שישראל צריכה להביא בחשבון, במידה זו או אחרת, לחצים אלו שכן מדובר בלחצים של בנות בריתה ובראשן ארצות הברית. יתרה מזו, ככל שחולף הזמן, הלגיטימציה הבינלאומית לפעולה כזו נשחקת והזיכרון לאט-לאט מתפוגג. ראינו תהליך זה היטב כיצד מאז ה7.10 הזיכרון של מדינות וגורמים בקהילה הבינלאומית למעשי הזוועה שביצע חמאס הלך ונעלם והביקורת על פעולות צה''ל, אספקת סיוע הומניטרי ופגיעה בבלתי מעורבים הלכה וגברה. מעבר לכך נראה שתגובה מהירה יחסית, בתוך יום או יומיים, מעצימה את כושר ההרתעה של ישראל החשוב כל כך למול אויבינו במזרח התיכון. המערכה הצבאית הנערכת בימים אלו וההישגים המרשימים יוצאי הדופן של ישראל בהובלת חיל-האוויר ואגף המודיעין בחיסול הנהגת חיזבאללה והמערכים צבאיים של ארגון הטרור בדרום לבנון, זכו לתהודה נרחבת בעולם וחיזקו מאוד את כושר ההרתעה של ישראל. כדי לשמר הרתעה זו, נדרשת פעולה משמעותית נגד אירן, כזו שתרתיע אותה מלשגר פעם נוספת מאות טילים אל עבר ישראל. התיאום עם הממשל האמריקני חיוני מעין כמוהו. הממשל האמריקני שמצייד את ישראל בתחמושת ואמצעי לחימה, העניק לישראל מטריית הגנה ביירוט הטילים, כמו גם גיבוי משמעותי בזירה הבינלאומית. בנוסף, הממשל עודד מדינות נוספות, כדוגמת ירדן, על-פי פרסומים, ליירט חלק מהטילים, לפחות בכל מה שנוגע למתקפה האירנית בחודש אפריל. כמו-כן הממשל סיכל עד כה יוזמות במועצת הביטחון אשר היו עלולות להעמיד את ישראל במצב הרבה יותר בעייתי מזה שהיא כבר נמצאת כיום בזירה הבינלאומית. המתנה ממושכת, ובוודאי המתנה עד לאחר הבחירות בארצות הברית כפי שגורמים אמריקנים היו רוצים, מנוגדת לאינטרס הישראלי של שימור ההרתעה. היא תפגין חולשה ועלולה להתמסמס שכן איננו יודעים מה תהיינה הנסיבות בעוד חודש במזרח התיכון. המסקנה ברורה. יש להגיב קרוב ככל שניתן לאירוע עצמו, כפוף כמובן לשיקולים המבצעיים, ובתיאום עם בעלי בריתנו האמריקנים. סביר להניח שלישראל בנק מטרות מגוונות הכולל יעדים צבאיים ואזרחיים כאחד בתוך אירן, כמו גם מטרות של גורמים בסוריה, תימן, עירק ולבנון הכפופים לתכתיבים אירנים. הצבא נמצא בכל מקרה ברמת היערכות גבוהה ביותר. מה שנדרש הוא החלטה מדינית אילו מטרות לתקוף ואיזה מחיר לגבות מאירן. מבחינה זו, יפה שעה אחת קודם.