אחרי האזכרה לירון וההכרה בכך שחיינו השתנו ולעולם לא ישובו להיות מה שהיו פעם, הנה סיכום קצר של תובנות יום השנה למלחמה הארורה (עם כל הכבוד לתועמלנים של בנימין נתניהו אני קורא לה 'מלחמת שמיני עצרת'):
אזרחי ישראל הופקרו ביום ההוא. מי ששילמו את המחיר הנורא היו האזרחים שהיו קרובים לחזית והחיילים ואנשי כוחות הביטחון שהתמודדו, מעטים מול רבים, בגבורה בלתי נתפסת מול אויב ברברי, שפל ואכזרי.
כל האחראים בדרג הצבאי והביטחוני למחדל הנורא, כולל חוסר התפקוד ביממה הראשונה והמשך ההפקרה של עשרות אלפי אזרחים (ע"ע ניר עוז כדוגמה כואבת להפקרה המתמשכת) צריכים ללכת הביתה. חלקם צריכים להיחקר באזהרה על-ידי חוקרי פלילים. מי מהם שיימצאו אשמים ברשלנות ו/או בהפרת אמונים, צריכים לעמוד למשפט ואולי גם לשבת בכלא שנים ארוכות. אין לי רחמים על השחצנים או הרשלנים וגם אין לי סבלנות להסברים על תרומתם ארוכת השנים למולדת. זה לא מעניין, זה יהיה אולי רלוונטי בשלב הטיעונים לעונש.
כל ממשלת ישראל אחראית באופן קולקטיבי למחדל הנורא. ועדת חקירה ממלכתית, ורק ועדה כזו, תקבע יום אחד האם יש שרים שהיו אחראים יותר מאחרים, אולי גם יש בהם מי שאשמים בהפרת אמונים או ברשלנות פושעת (זוכרים שביולי 2023 רוב שרי הממשלה סירבו לקבל תדריך ביטחוני לגבי המצב באזור מאלופי צה"ל שנשלחו אליהם? מדוע הם טמנו ראשם בחול ברוב חוצפתם ובחוסר אחריותם? האם מילאו הוראות מלמעלה?) . כל שרי הממשלה הרעה הזו צריכים היו להתפטר כבר מזמן. העומד בראש הממשלה הזו אחראי אישית למדיניות ארוכת שנים של הכלה, אובדן הרתעה ואסטרטגיה שגויה לחלוטין.
העובדה שצה"ל וגופי הביטחון האחרים משיגים הישגים מזהירים בחודשים האחרונים רק ממחישה את כשלונו הצורב של נתניהו. מי שעמד לרשותו הכוח האדיר הזה של זרועות הביטחון הישראלים במשך שנים כה רבות, כשל לחלוטין בהפעלת הכוח הזה, סירב מספר פעמים לחסל את ראשי אירגוני החלאות והביא אותנו במו ידיו למחדל, לכישלון הנורא מכל ולאסון המחריד. ראש הממשלה הזה צריך היה כבר מזמן להתנצל מכל הלב ולהתפטר. אבל פחדנותו ואובדן הערכים הבסיסיים, או שאלה מעולם לא היו שם, מונעים ממנו לעשות זאת.
הפוליטיקאים העלובים המרימים את ידם כדי לתחזק את שלטונו של נתניהו בכל פעם מחדש, הם חבורת אנשים ציניים, חסרי ערכים ונטולי בושה. לעולם לא אסלח להם, במיוחד למי מהם שמתיימרים להיות אנשי ערכים ומנהיגי העתיד "ביום שאחרי" אבל מוכיחים בכל פעם מחדש עד כמה הם צבועים ונמוכי רוח. ההיסטוריה תזכור להם, כל אחת ואחד מהם, את תפקידם המביש באסון וחלקם בהרס החברה הישראלית. הרס שייעצר רק כשהם ייעלמו מהבמה הציבורית בבושת פנים, כמו שמגיע להם.
שואלים אותי מדי פעם האם אני כועס, האם אני שונא את נתניהו ועוד כל מיני שאלות כאלו.
הנה התשובה: אני לא שונא, אבל בטח שאני כועס ולא רק עליו. בגלל השחצנות שלו ושל מפקדים בכירים ששירתו תחתיו, בגלל הרשלנות שלו ושל אחרים, בגלל הטעויות הקשות שלו ושל אחרים, הבן שלי ועוד מאות רבות של חיילים ואזרחים שילמו בחייהם. אין שום סיבה שאסלח לו אי-פעם. לא אני ולא אחרים שאיבדו את היקרים להם מכל.
ומי שכן סולחים לו, אוהבים אותו, סוגדים לו, למרות האובדן הנורא, אין לי אף ביקורת עליהם, זו זכותם. כי למשפחות שכולות מותר לחשוב הכל, למרות שמכונת הרעל תכנתה חלקים בציבור הישראלי לחשוב אחרת. יותר משאני כועס, אני בז לו ובז למי שמתחנפים אליו או שהם פחדנים מדי מכדי לעשות את הדבר הנכון.
ואני מרחם עליכם, אנשי ימין או שמאל או מרכז, או כל דבר אחר שאתם מאמינים בו בפוליטיקה, זה בכלל לא חשוב. כי אתם הבאים בתור שישלמו מתישהו, למרבה הצער, את המחיר הנורא מכל. אתם בסך-הכל מחכים לבשורה ולא עושים דבר בכדי למנוע אותה. או שלא עושים מספיק.
ועכשיו, תחשבו על זה: לי לא הייתה ברירה, אני הופתעתי כמו כולם ב-7.10. ואני שילמתי את המחיר הנורא מכל. ובכל זאת, היום אני מכה על חטא שלא עשיתי מספיק בשנים שלפני המחדל האיום והאסון הכואב כל כך. בניגוד אליי, לכם יש ברירה, אבל אתם מעדיפים להתפלל שלכם זה לא יקרה. הלוואי שהצדק עמכם, שהסטטיסטיקה תפסח עליכם ותנקוש בדלת אצל מישהו אחר.