- בנימין נתניהו התקנא ביצחק הרצוג, שקיבל שיחה מג'ו ביידן, ותבע כי הנשיא האמריקני ידבר גם עימו. התבכיין, וחיבל. הוא מנע את נסיעתו הביטחונית הדחופה של יואב גלנט לוושינגטון עד שביידן ידבר איתו. ילדותי, מפונק, דורש שלגון.
אך ביידן וקאמלה האריס הם המבוגר האחראי באירוע הילדותי. רוצה שיחה? קיבל שיחה. רק שבינתיים גלנט ייאלץ לטוס רק לאחר יום הכיפורים, וזה יאריך את הדריכות בצה"ל מול אירן ואת הנוכחות של נכדינו ונכדותינו על אדמת לבנון.
נתניהו גם ישבש את תמונת המציאות. כמו אחאב ואיזבל הוא יפעיל את מכונת הרעל בהיפוך. אחאב קרא לרודף הצדק אליהו שזעם על מעשה הנבלה של הזוג המלכותי כלפי נבות היזרעאלי, "האתה זה עוכר ישראל?" ונתניהו ינהג כך בגלנט. בלי היסוס.
- איני מבין כיצד בעידן המודרני נשים דתיות מסכימות להיות מופרדות מן הגברים בעת התפילה. ליזיסטרטות יהודיות יכלו לפתור את הבעיה. אולי גם סתם היעדרות מוחלטת שלהן מהגטו הקרוי עזרת נשים. (רק לידיעה, אין בממצאים הארכיאולוגים מתקופת בית שני סממן לקיום עזרת נשים בבתי הכנסת, לא במצדה ולא בברעם.)
אך הנוהג קיים וביהדות האורתודוקסית לא מתנהל עדיין מהלך משמעותי לשנותו, אז מה נפל על ראשו של רון חולדאי לשנות זאת דווקא בעיצומה של מלחמה בה היהדות הדתית-לאומית נושאת בנטל כבד, גדול מחלקה באוכלוסייה הכללית?
או-קיי, הוא לא רצה תפילה נפרדת בכל פינת רחוב. ובכן בא בג"ץ וקיבל החלטה נכונה לעת הזאת והתיר תפילה נפרדת רק בגן מאיר. זה מוצא חן בעיניי? לא. אבל זה הזמן לפתוח עוד חזית? לא. לכן איני מבין מדוע חולדאי הסתייג מהחלטת בג"ץ.
- אזהרה חמורה בהמשך למאמרו של תום פרידמן ב"ניו-יורק טיימס": הממשלה הזאת מתכוונת להשאיר את צה"ל בעזה. צריך לבלום אותה בהקדם. האמריקנים מבינים זאת. אז שיעשו משהו. ברוח מה שאמרה קאמלה האריס - יש ברית לא עם נתניהו אלא בין העם האמריקני לבין העם הישראלי.