הואיל ואני ממעט לצפות בצבא הפרשנים בערוצי הטלוויזיה, משום שרבים מהם מברברים ואלה שאומרים דברי טעם חוזרים על עצמם, יש לי שאלת תם. איני חכם אסטרטגי ולא רוצה להיות רשע אבל אני רוצה לשאול. זה תפקידו של הָתָּם מארבעת הבנים של הגדת פסח. "מה הפשיטה זאת בדרום לבנון לכם?" לפני כתיבת הפוסט שאלתי ידיד שהוא לדעתי הפרשן הצבאי הטוב ביותר שיש לנו מה תכליתו של "התמרון" של כוחות היבשה בדרום לבנון. על כך הוא השיב לי.
שתי מטרות יש לתמרון המוגבל הצמוד לגבול הנוכחי בדרום לבנון: האחת לחסל את תשתיות ההיערכות והחיפוי באש שבנה כוח רדואן בכפרים ובשוליהם כדי להסתער מתוכן פיזית לתוך שטח ישראל; לכבוש יישובים ומוצבי צה"ל ולעשות מה שעשה חמאס בדרום ב-7 באוקטובר 23. הרס התשתיות האלה והכמויות העצומות של אמל"ח שהיו בתוכן, חיוני לביטחון התושבים (כמובן צריך יהיה לקיים מעקב צמוד כדי לוודא שחיזבאללה לא מחדש אותן). המטרה השנייה היא ליצור הרתעה. כל בית בכפרים האלה שבתוכו או מתחתיו הייתה תשתית של חיזבאללה או שהסתתרו בו מחבלים - יהרס. מדובר ברוב הבתים בכפרים האלה... למען יראו ויראו לשנים קדימה.
כתָּם אני מוסיף וכותב שאילו החיזבאללה היה מוכן להסדר מדיני בגבול, הפתרון שהוא עצמו הפר, והוא הפשוט ביותר מבחינת הביצוע, הוא לא היה מחכה להחרפת המלחמה, בינתיים לרעתו וגם לרעת האירנים הפטרונים. איני יודע אם מה שפורסם ביום ג' כי נעים קאסם סגן מזכ"ל חיזבאללה הביע תמיכה ביוזמה של יו"ר הפרלמנט נביה ברי להפסקת אש הוא איזה סימן לשבירת הקיפאון, שכן לפי הידיעות הוא הוסיף שכול "הפרטים האחרים יוסכמו בשיתוף פעולה".
אך מי שירצו למצוא בכך שביב של תקווה להסדר מדיני אולי יש כאן סימן לבשורה. זה מלמד על מצוקה שבה נתון החיזבאללה. אחרת נשארת האופציה הצבאית. צה"ל מבטיח כי המטרה של התמרון הוא להחזיר את רבבות העקורים לבתיהם בצפון מבלי שיהיו נתונים להתנכלויות התכופות של חיזבאללה. הבעיה היא רק שהחיזבאללה שמצליח לשגר טילים למאות קילומטרים מכול מקום בלבנון למרכז הארץ, יכול להמשיך לעשות זאת לעבר ישובים בצפון. זאת שאלתי את ידידי הפרשן. על כך ענה לי: "סבלנות רעי, סבלנות".
וזה הדבר שהולך ואוזל בארגז הכלים של העורף. הוא לא מכיר, גם לא מספרי ההיסטוריה, שמלחמה שניהלה ישראל בכול זירה, לרבות מלחמת העצמאות, נמשכה שנה ולא רואים סוף. אדרבה, לאחר שנה בעזה - חזרנו אלייך ג'בליה. עזה היא ביצה טובענית וצה"ל שוקע בה. ועכשיו חוזר על עצמו הסיפור בגירסה אחרת בצפון.
האסטרטגיה של המדינה מאז הקמתה הייתה שישראל, מטעמים ביטחוניים וכלכליים, מנהלת מלחמות בזק. ובאלה היא הצליחה ואני כולל בכך גם את מלחמת יום הכיפורים. אך לא עוד. מסתתבר יותר ויותר שזאת לא זירה צבאית אלא זירה מדינית שבה לא רק שלא רואים אופק אלא במתכוון מסתירים אותו. אין אופק מדיני. לכן אין אופק צבאי. יפלו חללים ככול שיפלו, תשקע המדינה כל שתשקע -תחי המלחמה! כמו במארש הפולני. "מלחמונת מלחמות, גברת נהדרת אחריך צועדים בחורים לתפארת." אצלנו ובזמנינו הם לא רק צועדים. הם גם נופלים.