תקנון האתיקה של מועצת העיתונות פותח בהכרזה "עיתונאים ואמצעי תקשורת יהיו נאמנים לחופש העיתונות" ערוץ תקשורת ניזון מחופש הביטוי, וחייב גם להזין את חופש הביטוי, אם לכולנו עומדת הזכות לחופש ביטוי, אנו מצפים שלערוצי התקשורת שלנו, לעיתונאים שלנו, יורשה למתוח את חופש הביטוי ממש ממש עד הקצה (ע"א 751/10 פלוני נ' אילנה דיין וטלעד), מבלי שמישהו אחר יתנכל להם." יתרה מכך, בית המשפט העליון קבע בעניין הרציקוביץ' נגד רשת שוקן: "עיקר תכליתו של חופש הביטוי להבטיח הגנה לביטויים קיצוניים ומעוררי מחלוקת. דברי נועם, הערבים לאוזן והקלים לעיכול, אינם זקוקים להגנה של חופש הביטוי. דווקא אותן אמירות המעוררות תחושות שליליות - הן אלה שחשופות לפגיעה, ולכן הן זקוקות למעטה ההגנה של הזכות הבסיסית". ועם הזכות באה גם החובה. זכות היסוד לקבלת חופש ביטוי היא גם חובת יסוד למתן חופש ביטוי לאחרים. ואם ערוץ תקשורת פועל בבתי משפט נגד עיתונאים וגורמים אחרים, כאשר ההתבטאות שלהם היא אומנם לא נעימה לאוזן אך היא בתחום הנורמטיבי, או אפילו אם היא גבוליות, הוא יורה לעצמו ברגל ואולי אף בראש. כי הוא בעצם מחליט שהוא אינו זכאי לחופש הביטוי הנרחב שהוא מנכס לעצמו, והוא קורא לכן לציבור, באמצעות גורמיו הרשמיים, לצמצם לו את חופש הביטוי. מותר לאזרחים ובוודאי לעיתונים ולעיתונאים בישראל לסבור שלהבנתם העמדה שמבטאים חלק מהפרשנים של רשת 12 משחקת לידי האויב, נוטעת בלב האויב את ההרגשה שאין הסכמה רחבה בישראל בנוגע לחובה לקיים מלחמת חורמה בחמאס ובחיזבאללה, גם אם תארך זמן, גם אם תגבה קורבנות. מותר לאזרחים ובוודאי לעיתונים ולעיתונאים בישראל לסבור, שלהבנתם העמדה שמבטאים חלק מהפרשנים של רשת 12, מזיקה לישראל, וגורמת לאויבינו הצופים ודאי בערוץ לחכך ידיהם בהנאה. איש לא סובר חלילה שדני קושמרו מתכתב במורס עם יחיא סינוואר, איש לא טוען חס וחלילה שיונית לוי נותרה מיותמת מול מכשיר הקשר, כאשר הווקי טוקי של נסראללה אללה-ירחמו התפוצץ לכל עבר, לא בזאת מדובר כמובן. [הערת מערכת News1: ערוץ 12 הגיש תביעה נגד העיתונאי אלי ציפורי בסך 3 מיליון ש"ח בגין זאת שכינה את הערוץ: אלג'זירה 12] מדובר בסברה הקיימת בציבור, שערוץ 12 מוצא פעמים רבות את הדרך להיות אופוזיציה משמאל לממשלה, ולבטא בעיקר בפרשנות עמדה ביקורתית, אשר אינה מתאימה לעתות מלחמה, עמדה המקרינה לדעת רבים חולשה מסוכנת, ולכן היא משחקת לידי האויב המר. בחודש נובמבר 2023 פרסם אתר ואללה סקר נתוני תקשורת בצל המלחמה שערכה חברת יפעת. הסקר מעיד על בכורה של ערוץ 12 בעיני צופיה בכל הקשור לאמינות הדיווח, אך בכל הקשור לפרשנים גילה הסקר הבדל משמעותי בין תומכי אופוזיציה לקואליציה, 49 אחוזים ממצביעי האופוזיציה מעדיפים את פרשני ערוץ 12 לעומת 19 אחוז בלבד ממצביעי הקואליציה. ולמצביעי הקואליציה יש, למרבה הפלא, זכות להתבטא. הם זכאים להתבטא בעל-פה, בכתב (כן, הם ירדו מהעצים ולמדו כבר לכתוב, אף זאת למרבה הפלא) הם זכאים למתוח ביקורת על עמדות פרשני ערוץ 12, הם זכאים לצרף לביטוי שלהם תמונה או איור, מותר להם להשתמש בלשון מעצבנת, מקוממת ופרובוקטיבית. מותר להם לבטא עמדות בנוגע לנזק או לתועלת של ערוץ זה או אחר למאמץ המלחמתי שלנו או של האויב, והתייחסות כזו היא ודאי לגיטימית כל עוד איננה חוצה ברגליים גסות את קו החוק, כל עוד עיקרה ומהותה הם מתיחת ביקורת נוקבת, כואבת ובלתי מתפשרת על עמדת אותם פרשנים. אם עיתונאי בכיר בישראל, מרשה לעצמו רק אתמול לכתר כותרת לטור שלו "נתניהו סכנה לביטחון הלאומי", ודאי שניתן למתוח אותה ביקורת בין במילים אלה או במילים אחרות גם על ערוץ שידור ופרשניו. מה שמפליא במיוחד הוא ההנחה של ערוץ 12 שדברי ביקורת לגיטימיים המוטחים בהם, מעוררי מחלוקת ככל שיהיו, ייחשבו על-ידי בית משפט בישראל כדיבה. בתי המשפט לא נמצאים בכיס של ערוץ 12. בתי המשפט הרי "המציאו" את חופש הביטוי כפי שקבע השופט (כתוארו אז) לנדוי בפרשת אולפני הסרטה נ' לוי גרי, "חופש הביטוי - הוא אחת מאותן זכויות יסוד שאינן כתובות עלי ספר אלא הן נובעות במישרין מאפיה של מדינה כמדינה דמוקרטית השוחרת חופש."