התרחבות הלחימה בלבנון עם הכניסה הקרקעית המסיבית של צה"ל, במקביל לעימות הישיר המתפתח בין אירן לבין ישראל, הם לכאורה הגשמת חלומו הרטוב של יחיא סינוואר. אין תמה שמומחים ופרשנים יודעי דבר מיהרו לפסוק כי סינוואר חוכך כפיו בהנאה בראותו את חזון המערכה הרב-זירתית קורם עור וגידים לנגד עיניו.
האמנם זוהי התובנה האולטימטיבית העולה מההתפתחויות האחרונות? סביר שלא כך הדבר. רחוק מכך; זאת בהינתן העובדה שישראל היא הצד שיזם את הרחבת המערכה כדי להבטיח את שובם של תושבי הצפון לבתיהם, כאשר במקביל שרויה אירן במתח ובחששות כבדים מפני מתקפה תגובתית עצימה של ישראל על מתקניה האסטרטגיים.
יהא זה נכון אפוא להפנים שלא לתרחיש כזה פילל סינוואר. הוא לא שיער כי יתחולל מפנה כה דרמטי במיצובה האסטרטגי של ישראל במלאת שנה ללחימה ברצועת עזה, ובעיקר לא העלה בדעתו תרחיש שבו חיזבאללה, שעליו השליך יהבו, יימצא כשגבו אל הקיר, לאחר שבכיריו ובראש וראשונה חסן נאסראללה, חוסלו. יתר על כן, "מבצע הביפרים" מעורר ההשראה ומצית הדמיון, שידר קרוב לוודאי לסינוואר מסר ממוקד לפיו, למגינת ליבו, לא נס ליחה של ישראל.
לפיכך, הדעת נותנת שההתפתחויות האחרונות במוקדי הלחימה הפעילים, ברצועת עזה ובדרום לבנון, רחוקות מלשחק לידיו. כפועל יוצא מכך, לנסיבות שנוצרו יהיו, בסבירות גבוהה, השלכות בלתי מבוטלות על משקלו הסגולי של יחיא סינוואר כמי שנחשב כמוציא והמביא הבלעדי בתנועת חמאס, ועל אורך הנשימה האסטרטגי שלו בלחימה מול צה"ל.
בהקשר זה יש עניין בדיווחים מן העת האחרונה, אודות הלך רוח ביקורתי כלפי סינוואר מצד האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה נוכח העלמותו דה-פאקטו מזירת הלחימה. הנתק בין המנהיג לבין גורמי הטרור הממשיכים בלחימת גרילה נגד צה"ל, מחולל מציאות של "כל דאלים גבר", ללא תכלית מוגדרת אצל הכוח השיורי של חמאס.
כך אפוא גוברת עתה הסבירות לפיה יתעצם האינטרס של סינוואר בקידום מזורז של עסקת חטופים, ובלבד שיוותר עם הישג כלשהו, לתפיסתו, בדמות הישרדות פיזית ושלטונית ברצועת עזה. בהינתן שכך הדבר, ברי כי כוח המיקוח של ישראל מול חמאס בהקשר זה, איתן מבעבר, עד כדי יכולת לשמר בידה את מירב ההישגים הצבאיים ברצועת עזה אשר על כן, שומה שהקריאה לעסקת חטופים בכל מחיר תורד מסדר היום, שהרי אין בה היגיון אסטרטגי.
הצעד האופרטיבי הנגזר בהינתן התפנית המערכתית שמחוללת ישראל בשדה המערכה, ובדידותו הגוברת של סינוואר במכלול זה, הוא העצמת התמרון הקרקעי המחודש ברצועת עזה, לקראת הנחלת תבוסה מהדהדת ליתרת המסגרות הלוחמות של חמאס. דווקא בעיתוי זה יהיו לסינוואר סיבות טובות מבעבר להבטיח את שלומם של החטופים, המוחזקים ככל הנראה בסמיכות למקום המסתור שלו, שהרי הם נותרו בבחינת קלפי המיקוח היחידים שבידיו בהקשר זה.
אם נכונה הידיעה לפיה סינוואר דוחה על הסף כל אופציה להגלייתו מהרצועה, כמתווה אפשרי לסיום המלחמה, הרי שייתכן שהוא עדין מאמין ביכולתו להשפיע מהבחינה הפסיכולוגית על דעת הקהל הישראלית השברירית, שתאלץ את הממשלה לחתור לעסקת חטופים על-פי התנאים הנוקשים של חמאס, באופן שיוכל לקוממו כמנצח במערכה.
מן האמור לעיל משתמע כי סינוואר אינו אטום לתפנית האסטרטגית המסתמנת בשדה המערכה, הממצבת את ישראל ככוח הצבאי הדומיננטי במרחב, ומכאן שיהא זה נבון בעיתוי זה לבחון מולו קשת של פיתויים, שייחשבו מבחינתו ככאלה המשרתים את האגו שלו, בתמורה לשחרור החטופים הישראלים. כדי לדרבן כיוון כזה על ישראל לקדם מבצעי לוחמה פסיכולוגית (בשפה הערבית) שיהדהדו ויעצימו את מגמת הקיטוב המסתמן בין אוכלוסיית רצועת עזה לבין מנהיג תנועת חמאס, ויפה שעה אחת קודם.