מרד הנעורים אינו רק סרט קולנוע בכיכובו של ג'יימס דין. זו מהות בישראל 2024. אילו יכולתי לחזור ולהיות נער בתיכון (16, 17, גיל מצויין); ואילו הוריי התכוונו (חס וחלילה, זה לא היה עולה בדעתם) לערוק מן הארץ בעת מלחמה ולהיות, למשל, שכנים של יאיר נתניהו בפלורידה - הייתי נפרד מהם ב"סעו לשלום" ונשאר כאן.
אגור אצל סבתא וסבא, דודה ודוד, אולי הורים של חבר מהכיתה. אותו חבר שלעולם לא אוכל להיישיר אליו מבט אילו נטשתי אותו כאן ועכשיו.
נכון שהיהדות ביופייה חייבת ב"כיבד את אביך ואת אימך". אבל הייתי אומר להוריי כי אם אצליח לשכנע אותם להישאר עמי בארץ זה לכבודם.
יש במלחמה יורדים. זה טבעי. לא כל אחד חסיד של נתן אלתרמן שכתב כי אין עם נסוג מחפירות חייו. אבל לדור הנערים הצומח בנסיבות כה קשות - באש מול מחבלים פלשתינים ואירנים שטופי תאוות רצח מזה, ובמחלוקת כלפי ממשלה נואלת המתנכלת לחרות של אזרחיה מזה - מוצע מהלך שמעטים כמותו בהיסטוריה האנושית: להגן על עצמם. על משפחתם. על עם ישראל.
היות ואני מאמין ומשתתף בכל לב בתנועת המחאה אני מציע ל"אחים לנשק" ול"דגלים השחורים", ובעצם לכל מתנגדי ההפיכה המשטרית גם יחד ליטול על עצמם משימה פטריוטית אמיתית זו. להתסיס את נערות ונערי התיכון. מרד הנעורים, 2024.