לא שמעתם, קוראים נכבדים? האם לאוזניכם לא הגיעה הידיעה ולפיה נשלטת מדינת ישראל בידי משטר רודני? אינכם זוכרים כי בשנת 1996 בנימין נתניהו הגיע ללשכת ראש הממשלה בחסות פלוגת טנקים שסבבה את שיירת מכוניות השרד שליוו את ראש הממשלה? ובתחום התקשורת: מי אינו יודע כי הדיקטטור נתניהו הוא שמאשר את תכני מאמרי הדעה, הנדפסים אך ורק לאחר אישורו בעמוד 2 של הארץ? זהו אך קומץ מאוצר המשלים המבקש לשים ללעג את השימוש הנפוץ מאוד במונח 'דיקטטורה', כביטוי שגרתי להבעות ביקורת על שלטונו של נתניהו. הנה, בעוד פרשנים דנים תכופות בסוגיה העוסקת במועד הבחירות הבאות לכנסת, הרי לעומתם במאמרי הדעה מבטלים הכותבים מכל וכל את העיסוק הזה באשר הם מעלים את הגידוף כאילו שורר משטר רודני בישראל. כלומר, הבחירות מיותרות. המונח 'דיקטטורה' הוא כמו נגיף שהדביק רבים ממובילי הדעות בישראל, פרשנים, ח"כים, הכותבים מאמרי דעה. ואין מי שיחסן את הכלל מפני תפוצת המגיפה של ה'דיקטטורה'. דווקא מהם, משכבת המשכילים, מרצים מן האוניברסיטאות בין היתר, ניתן היה לצפות כי היו מוחים על הניצול של לכסיקון-הגידופים (הדמיוני) כדי להכפיש את השלטון ולכנותו 'דיקטטורי'. ואין מי שיזעק במחאה על הבדותה בדבר אופי המשטר בישראל. מה שמזכיר לח"מ כי לפני שנים יצא לאור בארה"ב הספר 'למי קראת פשיסט?', שמחברו הוא ג'ונה גולדברג, פובליציסט ימני. הספר תורגם לעברית בהוצאת 'שיבולת'. המחבר מבקש לסתור את הנוהג הנפוץ בדבר השימוש המעוות בגידוף 'פשיסט', בדומה לסילוף בדבר אופי המשטר בישראל. כמובן, דיון בסוגיה זו אינו יכול לפסוח על עיוותי המשטר בישראל בהיותו 'דמוקרטי אבל...'. רק כאשר תסתיים אי-פעם מלחמת עזה, ראוי שפוליטיקאים חכמים בישראל יטכסו עצה כיצד לשפר את אופיו של המשטר בארץ, עד כי השימוש בגידוף 'דיקטטורי' יימחק מלשון השיח הפוליטי, היום-יומי. נתניהו עצמו מנוע מלנקוט יוזמה הנושאת עימה את טיהור השפה מן המסלפים באשר לעת כתיבת שורות אלה אך מיעוט יתמוך ביוזמה כזאת אם תינקט. עד אז יימצאו תחליפים לשוניים לשימוש בעת קטטה מילולית לוהטת בין יריבים.