חיסולו של סינוואר לא קרה "במקרה". הוא ממחיש את תמונתה האמיתית של המלחמה, את מרכזי הכובד וההישגים החשובים שלה, ואת הנחישות, ההתמדה והסבלנות הנדרשת במהלכה.
במלחמה יש רגעים הירואיים, מבצעים מיוחדים והישגים חד-פעמיים, אבל עיקרה ומרבית הישגיה מושגים במאמצים רציפים, יומיומיים וסיזיפיים של הכוחות בשטח.
הייתה לנו הערכה מודיעינית שסינוואר נמצא באזור תל סולטן. מאוד רצינו לקבל מידע מודיעיני מדויק שיאפשר לחסל אותו. כאשר המידע הזה לא הגיע, והזמן חלף, והתחושה הייתה שמרבית ההישגים בדרום הרצועה מוצו, היו מי שביקשו להרים ידיים, להוציא את צה"ל מרפיח ותל סולטן ולעבור הלאה.
אבל היו מי שהבינו שמילת המפתח במלחמה היא סבלנות והתמדה. זה לא היה קל, על-רקע העברת מרכז הכובד של הלחימה, וממילא גם של הכוחות, צפונה ללבנון. את מרבית הכוחות שנשארו ברצועת עזה העברנו למבצע החשוב בג'בליה, בצפון הרצועה. עם זאת, היו בפיקוד הדרום מי שהתעקשו להמשיך במקביל גם בתל סולטן, והם צדקו. בחודשים האחרונים צה"ל הפך כל אבן בתל סולטן, השמיד בשיטתיות את כל תשתיות התת-קרקע בשכונה, ואילץ את סינוואר ואנשיו לעלות מעל הקרקע. למרבה הצער, לא לפני שהם רצחו בדם קר את ששת חטופינו, שהיוו עבורם מגן אנושי חי.
מעל הקרקע, צה"ל סגר עליהם לאט-לאט, הפך אותם לעכברים שנמלטים ממקום למקום, כשעוד ועוד מבנים ושכונות נסרקים ומושמדים. תל סולטן, שהייתה שכונת היוקרה העשירה של רפיח, הפכה אט-אט לתל חורבות, עד שהגיעה ההתקלות שחיכינו לה זמן רב, והיצור הנאלח והמרושע הזה נהרג בידי לוחמינו הגיבורים.
זהו מסר חשוב: אסור לנו להתמכר רק להצלחות נקודתיות, למבצעים נועזים ולהזדמנויות מיוחדות. המלחמה האמיתית היא יומיומית, יש לה מחירים כואבים, אך היא כובשת עוד ועוד יעדים, משמידה אויבים ויכולות, ומביאה לניצחון.
ובכלל, אחד הלקחים המרכזיים מהשנה האחרונה, וממה שהוביל לאירועי 7 באוקטובר, הוא שצבא וביטחון הם עניין של עבודה קשה, עקבית ונכונות לשלם מחירים - ולא רק מבצעים מיוחדים והצלחות חד-פעמיות.
את התודה על חיסול סינוואר אנחנו חייבים לאותם אנשים בצה"ל ובדרג המדיני שהתעקשו להמשיך בפעולה הסיזיפית בתל סולטן. למפקדים וללוחמים, בסדיר ובמילואים, שפועלים כבר שנה בקרבות יומיומיים וסורקים בית-בית, פיר-פיר ומנהרה-מנהרה, כדי להשמיד את האויב ולהשיב הביתה את החטופים.