באחת מחברות התיירות והכנסים הגדולות בארץ עובד גבר צעיר משוויץ זה שנים. הוא חלק מצוות שמדי שנה מקבל את פני אנשי התקשורת היהודית והנוצרית מרחבי העולם המוזמנים לירושלים על-ידי לשכת העיתונות הממשלתית שבמשרד ראש הממשלה, וכך יסוד הכרותי איתו ועם עמיתיו. מסתבר שיש לו ולאשתו ארבעה ילדים, והם חיו להם באושר בירושלים בירת ישראל, כאזרחים שוויצרים, בשל עבודת הבעל. לפי חוק, הוויזה המאפשרת להם שהות בישראל הוארכה בהתאם לזמנים הנדרשים.
הגיעה המגיפה הגדולה, ועבודה לא הייתה בנמצא, ביחוד בתעשיית הכנסים והתיירות הנכנסת. משרד הפנים ושלוחותיו החליטו שאת הוויזה לא יאריכו. קצת קשה להבין זאת, כי אותו גבר צעיר לא איבד את מקום עבודתו ולא היה נטל על הכלכלה הישראלית. אני זוכר במפורש את התמודדותו עם הזמנים הקשים, מלשון: מסתדרים, גם בלחץ, ממשיכים לצוף ולנווט את הגלים, ונמנעים מקבלת עזרה שהוצעה לו ללא כל תנאים. איני מכיר הרבה אנשים שהיו אומרים "לא, תודה" אם הייתה מוצעת להם עזרה כספית דומה. הכיצד, תשאלו. זה לא תאם את ערכי החיים עליהם גדל ואותם הוא מלמד את ילדיו. (צריך להעביר שיעור דומה לכל הקהלים בארה"ב התלויים לגמרי בעזרה ממשלתית ושהתרגלו לשבת בבית במקום לצאת לעבוד, להתאמץ, להרוויח בזיעת אפיהם, לא להיות תלויים בזולת וודאי לא בממשלה.)
כדי להשאר בארץ במקום לחזור לשוויץ, אותו בחור צעיר הגיש בקשה על בסיס הומניטרי, שנדחתה על הסף. אם הוא היה מהגר בלתי חוקי מסודן או אריתריאה - רבים מהם ניתן לראות בדרום ת"א, באזור התחנה המרכזית הישנה או בגשר ליד תחנת הרכבת בואכה גני התקווה - היה משרד הפנים מגדיר אותם תחת שיקולים הומניטרים. להכנס לישראל דרך הגבול הדרומי - ניחא, קרה. להשתלט על שכונות, להטיל שם מורא ופחד, לגנוב, לשדוד, לאנוס ואף לרצוח - אסור להאשים אותם. וכשהם מנהלים קרבות בין תומכי המשטר בבית למתנגדיו, קצרה היריעה מלעזור. הם בישראל מטעמים הומניטרים (למעט אלו שלאחרונה עזבו לקנדה כשבאמתחת כל אחד 3,500 דולר), אך שוויצרי - מה הצורך ההומניטרי אצלו?
בינתיים המגיפה העולמית שככה, התיירות חזרה ביתר שאת, כמו גם כנסים, העבודה בשפע, המשכורת לא מבוטלת, רק שוויזה לא ניתנה. מה עשה אותו בחור צעיר? הגיש ערר. נאמר לו - קח את משפחתך, סע לשוויץ, בינתיים אנחנו נחליט ונודיע לך. תהליך זה מקובל במדינות מפותחות, כך גם בארה"ב למי שמנסה להכנס באופן רשמי.)
השוויצרים אינם גרמנים, ולכן לא ראוי לקרוא להם "ייקה-פוץ", אך את הדיוק, המשמעת והצייתנות הם כנראה למדו, או שאלו תכונות משותפות לגרמנים, לאוסטרים ולשוויצרים. כך נאמר, וכך בתמימות רבה עשתה המשפחה השוויצרית: טסו לשוויץ. הם לא ארזו דבר, פשוט "קפצו הביתה" להמתין להחלטה המיוחלת. לא היה כל ספק בליבם שהם יחזרו הרבה לפני תחילת הלימודים, למעשה עוד לפני תחילת החופש הגדול. הדבר היחיד שיכול היה לשבש את החזרה מיום אחד למשנהו הוא ביטול טיסות לארץ, אך הם ידעו שהם יסתדרו. כשרוצים, אפשר.
אך במשרד הפנים ושלוחותיו היה ברור שהם לא יתנו לנוצרי, ועוד שוויצרי, לעשות כרצונו. תארו לעצמכם שמוסלמים שרוצים להשמיד את המדינה היו מגישים בקשה דומה, הם חשבו בליבם, ואמרו - יש להחמיר, אסור להקל וודאי שאל לנו להתחשב! אמרו וקבעו - הבקשה והערר נדחים. ולעותרים אסור לחזור לארץ - כניסתם נאסרת לצמיתות! (אם כבר, אז צריך להראות למי יש כוח!)
זכתה המשפחה ליחס ממש כאחרוני הפושעים. אפילו השונאים והמקטרגים הגדולים ביותר של מדינת ישראל נכנסים ויוצאים כאוות נפשם. האנרכיסטים, ראשי תנועת החרם, פרופסורים ישראלים המאוהבים בחמאס-דאע" ודומיו, יהודים אמריקנים עם מהלכים בבית הלבן התוקפים את ישראל ומתכננים איך להכניעה לעשות את רצונם, ועוד רבים וטובים אחרים יכולים להגיע. רק אותו זוג נוצרי, שוויצרי, עם ילדיהם הקטנים שמרגישים יותר ישראלים מאשר שוויצרים, הם האויב, אותם יש להעניש, אפילו את כניסתם ארצה יש לאסור! היכן השב"כ, המוסד, צה"ל וזרועותיו? את כל הכוחות של מדינת ישראל יש להפנות לשמור עליה מכל משמר. על תושביה המדינה כשלה מלשמור, 255 נחטפו ועדיין 101 מהם בשבי של אויב אכזר. אך מפני משפחה צעירה, חובה לאומית.
אולי מה שמפריע למשרד הפנים ושלוחותיו הוא שהמדובר במשפחה נוצרית. נכון, הם לא מסכנים. הם לא מבקשים עזרה. הם לא דורשים דבר. הם רק תומכים ותורמים. אבל זו בדיוק הבעיה. הם לבנים. הם שוויצרים. יש להם אזרחות של מדינה שאוסרת אזרחות כפולה. הם ודאי לא עניים. הנה, למרות המלחמה, לבעל יש עבודה המשלמת לו היטב, אהבת ישראל לא פחתה (למרות כל המכשולים הביורוקרטים המתישים), והם בוחרים לגדל את ילדיהם בירושלים בירת ישראל.
נחשוב לדקה: כמה ישראלים עומלים על אזרחות נוספת (שיהיה דרכון לשעת צורך)? כמה משפחות עזבו את הארץ אחרי שבעה באוקטובר? אפילו התקשורת הישראלית עוסקת בהגירה לאוסטרליה, ליוון, לפורטוגל, לקנדה ולכל מקום אחר בעולם, כי בארץ מסוכן, בארץ אין עתיד, בארץ קשה, בארץ צריך לשרת במילואים וכבר למעלה מ-700 חיילים נפלו במלחמה הנוכחית וכרבבה נפצעו וחייהם השתנו ללא הכר. והנה משפחה משוגעת: הם מאוהבים בארץ, הם קושרים את גורלם בגורלה, הם לא מבקשים מתת יד, נהפוך הוא, הם עוזרים ועושים ותורמים. הם רוצים שילדיהם יגדלו כאן. הם עובדים במסגרת החוק.
כמה יהודים רוצים לעבור לישראל ולחיות בירושלים? כמה עושים זאת? כמה מוכנים לוותר על חיים שלווים בשוויץ כדי להיות בקלחת הזו ששמה מדינת ישראל? ודאי יש להם סיבה מיוחדת שהם רוצים לחיות בארץ - אולי הם סוכנים אירנים! לאלוהים פתרונים.
יש עבודה. יש משכורת. התנאים של ויזה אכן מקויימים. אז מה הבעיה? אחת משתיים: או שבמשרד הפנים יושב פקידון שהחליט לא יהיה (מלשון "על גופתי המתה") ועכשיו אנחנו במשחק שקשה לנצח בו (ודאי שלא ניתן לפעול בהגיון או בטוב טעם). או שבמשרד הפנים גישה חדשה מלמעלה הדוחה את הנוצרים-אוהבי-ישראל בבוז, ותעשה הכל כדי להלחם בהם.
לא הייתי פוסל את הגישה הראשונה, כי היא אופיינית לא רק למשרד הפנים. לדוגמה, מוסד ה"חיילים הבודדים" שלו מדינה שלמה סוגדת היום היה לחלוטין שונה כל זמן שאטימות מערכתית גיבתה את עצמה. למרות שעברו עשורים מאז חל השינוי, את אותה גישה ניתן למצוא במערכות רבות (ואולי אפילו תרמה לאירוע המכונן של שמחת תורה התשפ"ד).
אך כשאני מסתכל במה שקורה ביחס לנוצרים בארץ — הרדיפות, הקללות, היריקות, הטלת המים בכניסה למקומות הקדושים להם ולבתי התפילה שלהם, בעיקר בירושלים, ועוד, אני רואה תופעה פסולה שהתפשטה גם למשרד הפנים ולרשות האוכלוסין שלו. הנוצרים אוהבי ישראל שמשך עשורים זכו ב"ויזות דת" נתקלו בהחלטה שרירותית שלא לחדש את אלו. המדובר בכמה עשרות עד מאות ויזות, שאושרו באופן קבוע. אלו הונפקו בעיקר לגופים בישראל התומכים בישראל, מביאים אליה אלפי ועשרות אלפי מאמינים צליינים מדי שנה, מזרימים עשרות עד מאות מיליוני דולרים מדי שנה ותומכים בניצולי שואה, בזקנים, במשפחות נזקקות, בחיילים בודדים, ביחידות צה"ל ועוד ועוד - ידם נטויה והם עוסקים בעשייה של נתינה ותמיכה.
מקצת אותם נוצרים חינכו את ילדיהם שגדלו בארץ שגם אם אין להם ולא תהיה להם אזרחות ישראלית, יש להם חובה למדינת ישראל, והילדים שירתו ומשרתים בצה"ל. נוצרים אלו חיים בארץ שנים רבות (ואף עשרות שנים), בעלי אזרחות זרה (לדוגמה אמריקנית, בריטית, וכו׳). ובכל זאת במשרד הפנים הוחלט להלחם בהם עד חורמה. משרד הפנים הפסיד, ואולי בגלל אותו כישלון צורב של אשתקד, הוא מתנקם עכשיו בחזקים פחות, במשפחה תמימה שכל פשעה הוא שהיא התאהבה בארץ ורוצה להמשיך לעבוד ולגדל את ילדיה בירושלים.
מי שמתרץ את היחס בכך שאסור להפלות אוהבי ישראל משונאיו, כי אם מאפשרים לקבוצה אחת לחיות בארץ, נאלץ לפי חוק לאפשר גם לקבוצה השנייה, איך זה תקף כאן? אלמלא הסירוב המוחלט (סתם כך, כי אנחנו פקידונים של משרד הפנים, ולפי מוצא פינו החיים מתנהלים), הרי שכל בר דעת היה רואה שכל הדרישות לויזת עבודה מתקיימות לפי חוק, ולפיכך זו אפליה נגדית, אפליה מכוונת נגד נוצרי רק בגלל שהוא נוצרי-אוהב-ישראל. אותם חכמים במשרד הפנים פשוט לא מסוגלים להפנים שיש גם יצורים משונים שרוצים לחיות בארץ, לא רק להגר ממנה, שלא רוצים להרע לה.
כך יצא שאותה משפחה עזבה את כל מטלטליה בדירתם אשר בירושלים, וכשנאסר עליה לחזור, חברים טובים התקבצו לארוז את התכולה ולהעבירה לאחסנה, כך שלא יצטרכו גם לשלם את שכר הדירה על דירת רפאים.
פניה למשרד החוץ לא נשאה פרי, שכן ממשרד החוץ פנו לנציג משרד הפנים שדחה את הבקשה. (אין צורך אפילו לנמק.) אולי פניה לנשיא שתוצאתה פנייה מבית הנשיא למשרד הפנים תועיל? אולי התערבות משרד ראש הממשלה או היועצת המשפטית, בית המשפט העליון או סמכות אחרת? בינתיים האטימות של משרד הפנים לא יודעת גבולות, כי הכוח בידם, אך השכל לא בנמצא. אולי דוקא הד ציבורי יזכיר למישהו מה היא כפייה דתית מעוותת?
ואולי בדיוק אותם אלו השונאים את הנוצרים ומתנכלים להם זקוקים לתזכורת בסיסית שאין שום מקום בתנ"ך או במקורות המאפשר או מעודד לירוק, לקלל, לבזות, להתנכל, להכות נוצרי בגלל שהוא נוצרי, להשתין בכניסה לכנסיות שלהם, לחלל את המקומות הקדושים להם. נהפוך הוא, מהלך ספר הספרים הנצחי כולו אנו מצווים (ונשפטים) על דרכי ההתנהגות שלנו כלפי הגר, היתום והאלמנה בקרבנו. מסתבר שיש שכבה שלמה, עם נציגים בכירים מאוד בממשלה ובמשרדים הממשלתיים שלא יודעים זאת. מדינת ישראל המודרנית מתאפיינת בחופש דת ופולחן, מסתבר שגם את זה יש כאלו שרוצים להעביר מהעולם. ישראל תאסור על הנוצרים את פולחן הדת. המוסלמים אוסרים עלינו את פולחן הדת על הר-הבית. בכיכר דיזנגוף בתל אביב אסור להתפלל ביום הכיפורים אם הדבר נעשה בהפרדה. וכך נמשכות מלחמות הדת אלו באלו, דווקא בארץ היהודים, המקדמת עצמה כמקום "חופשי."
מי שנכשל בהתנהגותו כלפי הגר, היתום והאלמנה, הרי שכל מעשיו הם בגדר כשלון מוחלט, כסות עלובה לערווה הנשארת חשופה, בושה וקלון שהפסד בצידם. עצם העובדה שהם מכסים ראשם בכיפה או מתנהגים כאילו הם דתיים-יודעים-טוב-מרע השכיחה מהם את מה שהקב"ה רוצה מכולנו (מיכה ו׳:8): הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ.
אמנם יום הכיפורים השנה עבר, אך עדיין נהוג לאמר שנה טובה וגמר חתימה טובה. אולי יעצור מי ויעשה חשבון נפש, האם אנו פועלים נכונה. אולי דווקא אותה משפחה משוויץ שמעדיפה לגור, לעבוד ולגדל את ילדיה בארץ תשמש כנר שיזכיר לכולנו שבעולם היום, כה מעטים אוהבינו ותומכינו. צריך לרפא את שגעון הגדלות, שרירות הלב ואטימות המוח בהם אנו חולים, ובאופן דחוף צריך לצמצם את מספר המשרדים הממשלתיים, את המערך הפקידותי מוצץ הדם והלשד ואת הסיאוב שהשתלט בכל חלקה טובה (לדוגמה, פטור משרות צבאי).
אולי זו בדיוק הסיבה להתנגדות הנחרצת של משרד הפנים: הנה דוגמה בודדה שהיא הפוכה לעצם קיומם. הנה נר בודד באפילה, והדבר מכעיס אותם, מוציאם מדעתם, ולפיכך הם יעשו הכל לכבותו. תחזור החשיכה לשלוט, ובמשרד הפנים (כמו גם במשרדים ממשלתיים רבים אחרים) תהיה עדנה - הם יוכלו להמשיך להתנהג כהרגלם.
נזכור שזו מלחמה לאחיזה במושכות השלטון, בכוח מוחלט. בנט נאלץ להתמודד עם האשמה שאמו לא יהודיה. לפיד נאלץ להתמודד עם האשמה שאשתו משיחית (המאמינה בישו). הנשיא הרצוג נמנע מפעילות עם הנוצרים ומגביל אותה למינימום האפשרי. והנה, משפחה שוויצרית מזכירה לנו את דוד היוצא להלחם בגולית ממקום חיובי, וכולנו יודעים את המשך הסיפור.
חזק חזק ונתחזק
עם ישראל חי
נצח ישראל לא ישקר