"המדינה בסכנה קיומית", אומר לי דניאל כרוסט בן ה-73 שנולד בשכונת בן ציון בנתניה, המגדיר את עצמו פנסיונר פעיל, איש עסקים, אוטודידקט ופעיל חברתי העוסק משנת 2002 בתחומים הנוגעים למערכת היחסים בין הרשויות לתושבים ברמת פולג - עיר ימים בנתניה. כך למשל היה דני אחד מהיוזמים להקמת בית המשמעות בשכונה זו. בין היתר הוא מכהן כיו"ר דירקטוריון ובעל מניות בחברת BTB - מקשרים הלוואות בישראל, ומכהן בין היתר, כדירקטור במי נתניה, ומאז 2011 מתווך חברות טכנולוגיות ישראליות לשוק ההודי.
אביו, יוסף כרוסט כיהן כסגן עורך עיתון "חרות" ושימש כסגן נציב (סגנו של מנחם בגין) בית"ר בוורשה, חיבר את תקנון בית"ר ביחד עם אייזיק רמבה (לימים עורך עיתון חרות ויוסף כרוסט סגנו). מנחם בגין היה הסנדק שלו כך שעוד מנעוריו גדל דני בצל המורשת הרויזיוניסטית והיום על-אף שהוא מצהיר ומגדיר את עצמו כיליד הארץ, כציוני פטריוט מסורתי וימני גאה, הוא מצטער וכועס על מנחם בגין שעשה עם ניצחון הליכוד שתי שגיאות שהביאונו עד הלום.
"באנו לשרת ולא לרשת"
דני כרוסט מציין כי "מהפך 1977" סימל אבן דרך לשינויים שעשויים היו לשנות את פני המדינה וסוציאליזם החל לפנות דרכו לליברליזם תרבותי וכלכלי גם יחד. למעשה, מי שעמד בראש תנועת הליכוד דאז מנחם בגין ז"ל קיבל הזדמנות לבצע מהפך בכל סדרי השלטון, אבל כג'נטלמן פולני תבע את הביטוי שהיום נראה מטופש: "באנו לשרת ולא באנו לרשת". בניגוד למקובל במדינות העולם, בהתחלף שלטון, רוב צמרת הפקידות הממשלתית מוחלפת על-ידי ציבור שדעותיו תואמות להנהגה החדשה בכל התחומים בביטחון, בכלכלה ובמשפט על כל מרכיביהם.
זו הייתה שגיאתו הראשונה של מנחם בגין, ובעודו כאילו מנהיג את המדינה - השאיר אותה תלויה בידי פקידים המזוהים לחלוטין עם המפלגות שהפסידו בבחירות. במצב זה נשארו על-כנם פקידים באוצר, במערכת המשפטית ואפילו במשרדים האחרים אשר לא בהכרח שיתפו פעולה עם המדיניות שלשמה עלה הליכוד לשלטון ואת תוצאותיה יכולים לראות אפילו עד עצם היום הזה.
שגיאה נוספת של מנחם בגין הייתה גם בהסכמי השלום עם מצריים, בהם הסכים להשאיר תחת שלטון ישראל את רצועת עזה שכבר אז הייתה מקום לצרות ועל כן ויתרו עליה המצרים בקלות, דבר המפר את ביטחוננו עד היום. בעקבות ההסכמים הללו ניתק אביו, יוסף כרוסט כל קשר עם מנחם בגין.
שינוי המרקם החברתי בישראל
למרות ועל אף טעויות אלו הפנה בגין הרבה מתשומת ליבו לשינוי המרקם החברתי בישראל תוך כדי מתן עדיפות לעיירות הפיתוח על-מנת לחפות על הקיפוח והאפליה מהן סבלו תושבי אותן עיירות". דני כרוסט מדגיש כי "הייתה זו תחילתה של מהפכה חברתית, תרבותית וכלכלית במדינה שעדיין הייתה צעירה.
לא פלא שאל הליכוד ועמדותיו החלו לנהור בני אותם עיירות פיתוח וגם יהודים רבים בעלי מסורת יהודית מושרשת ואפילו מפלגות דתיות וחרדיות מצאו את דרכן לכיוון הקו הימני יותר והמסורתי, ממש כפי שכתוב במגילת העצמאות: "בארץ ישראל קם העם היהודי בה עוצבה דמותו הרוחנית הדתית והמדינית. בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חרותו המדינית".
חיזוקו של בית המשפט
המערכות השונות במדינה ובעיקר המערכת המשפטית חששו מהעובדה שהשינוי הדמוגרפי אשר היה ברובו גידול בכמות היהודים מעדות המזרח, היהודים המסורתיים והדתיים עשויים ליצור מצב שהמהפך של 1977 לא יהיה חד-פעמי ותנועות הימין עשויות להמשיך ולשלוט במדינה לאורך שנים. על כן החלו לבצר את מעמדם באמצעות חיזוקו של בית המשפט העליון ולמעשה בתחבולות משפטיות הפכו אותו להיות מעל למערכת המחוקקת והמבצעת, והגדיל לעשות בכך כבוד השופט אהרן ברק שהבין שעל-ידי צעדים מתוחכמים יוכל לגרום לכך שהחלטות של הרשות המחוקקת והמבצעת לא יוכלו לעבור ללא אישור בית המשפט.
חיזוקה של המערכת המשפטית נותנת את אותותיה עד היום ובאה לידי ביטוי בהאצלת סמכויות לפקידים השונים במשרדי הממשלה השונים המסוגלים כיום לערער ולהתנגד כמעט לכל שינוי אותו רוצה לבצע הרשות המחוקקת והמבצעת.
תחילתו של החוסן הכלכלי
אחד מהדברים שלהם לא הצליח הממסד הסוציאליסטי להתנגד היה בכל הקשור לאוצר המדינה. פעמיים במהלך חייה של המדינה היינו על סף משבר או חידלון כלכלי ורק בזכות ממשלת האחדות בין הליכוד למפלגת העבודה בשנות ה-80 תוך שיתוף פעולה שנבע בעיקר מאיום כלכלי הצליחו הממשלות ברוטציה, בראשות יצחק שמיר ושמעון פרס ובזכות שרי האוצר, כולל יצחק מודעי באותם ימים לעצור את המפולת הכלכלית בפניה עמדה המדינה.
פעם נוספת הייתה בשנת 2003 כאשר יתרות המט"ח של ישראל היו אפסיות . התל"ג היה נמוך ובממשלתו של אריק שרון הצליח שר האוצר דאז בנימין נתניהו תוך התעלמות מאיומי ההסתדרות ומאיומי החרדים ועוד קבוצות לחץ במדינה לבצע שינויים פיסקליים מרחיקי לכת שגרמו לחשש גדול בקרב ציבור העובדים בישראל ואולם תוך פרק זמן לא ארוך הצליח להציל את כלכלת ישראל מאסון נוראי ולהבריא את המשק ולמעשה היווה את תחילתו של החוסן הכלכלי של המדינה המשחק תפקיד עד היום.
גם כניסת ההייטק כחלק דומיננטי בתעשיה הישראלית תוך כדי גיוסי הון מוסדיים מחו"ל וגם תוך כדי מכירת חברות ממשלתיות מצליחות למגזר הפרטי האדירו את הכנסות המדינה. כך גם התוצר לנפש עלה דרמטית בשנים אלו וגם היחס של חוב תוצר כולל הגדלת יתרות המט"ח בבנק ישראל. כל אלו הביאו את ישראל להיות המעצמה הכלכלית השמינית בגודלה בעולם.
היום, למרות ועל אף ההוצאות הבלתי מתוכננות האדירות הכרוכות במלחמה ולמרות שכבר עלויות המלחמה מסתכמות במעל 200 מיליארד שקל, עדיין הכלכלה הישראלית יציבה ומסוגלת להמשיך ולממן את הוצאות הביטחון למרות המצב הקטסטרופאלי אליה נקלעה.
שלילת אפשרות לאיחוד בין הפלגים
לצערי, ישנם לא מעט גורמים בארץ ובחו"ל, כולל ממשלות זרות שכבר מ-1977 החלו להיאבק כנגד ממשלות הימין ושיא השיאים בא לידי ביטוי לאחר חמשת מערכות הבחירות בשנים 2022-2019 ועם כינונה של הממשלה העכשווית שעוד בטרם הכריזה על דרכה ועל כוונותיה החלה תנועת מחאה כנגד כל דבר שממשלה זו רוצה לבצע כמעט בכל תחום עליו היא מופקדת החל מתחום הביטחון, תחום המשפט, תחום הכלכלה ועוד תחומים, וקמה תנועת התנגדות קטנה בכמות האנשים בה, אבל בעלת עוצמות כלכליות כמעט ללא מגבלות וממררת את חיי הממשלה והרוב התומך בה, אשר בכל פעם חורטת על דיגלה כותרת אחרת.
פעם זה "משפטי נתניהו", פרשת הצוללות", פעם זה הקורונה, "הפיכה משפטית", פעם זה סרבנות לגיוס ולצערי עד היום תנועה זו איננה מוכנה לקבל את העובדה שרוב רובו של העם בישראל היה רוצה לראות שינויים במדיניות הביטחון, הכלכלה, המשפט והתרבות ובאמצעות אותם פקידים ובעיקר בית המשפט העליון והיועצת המשפטית לממשלה (שאת כל כוחה קיבלה מבית המשפט העליון) וחברי התנועה יוצרים כאוס חברתי שבין השאר היה אחת מהסיבות למחדל הנורא של 7 באוקטובר על כל המשתמע מכך. גילויי הסרבנות היו הקו האדום ביותר למדינה החיה מעל ל-70 שנה על חרבה ומאוימת משבע חזיתות שונות וכולנו עדים לאסון שעלול היה לעבור על המדינה ולצערי טרם הסתיים ועוד ארוכה הדרך.
במצב זה שבו מיעוט אליטיסטי בעל הון, מדינות וגורמים עוינים מחו"ל משקיעים כספים אדירים בניסיון לערער את השלטון במדינה כאשר מולם עומד דור צעיר של לוחמים נועזים המצילים יום יום ושעה שעה את המדינה אפילו בימים קשים אלה. הגדיל לעשות אילן שילוח מבעלי ההון הגדולים במדינה ובראיון שהעניק לתקשורת ישראלית אמר: "אם גם במערכת הבחירות הקרובה ינצח הימין, הלכה לנו המדינה ונצטרך להיפרד למדינות ישראל ויהודה". אמירה מזעזעת השוללת כל אפשרות לאיחוד להשכנת שלום בין הפלגים השונים במדינה ועלולה לייאש ציבור שלם. זוהי הסיבה בגינה אני חש שאנו על סף מלחמת אחים דבר המדיר שינה מעיניי כיליד הארץ ציוני מסורתי ופטריוט שאת כל ילדיי ונכדיי מרגע היוולדם אני מחנך לאהבת הארץ וקשה לי להסכים שמשהו יהווה איום על תפיסת עולמי.
עסקת חטופים בפעם אחת
בהתייחסו לנושא החטופים אומר דני כרוסט: "אין אחד במדינת ישראל שלא חרד לגורל החטופים. אם הייתה מונחת לפנינו עסקה המשחררת את כולם ללא יוצא מהכלל בפעם אחת ובתמורה היה עלינו להפסיק לחלוטין את המלחמה והייתי דורש מממשלת ישראל לקבל עסקה זו. אולם מתוך ידיעת ההיסטוריה והכרת אויבינו ברור לי שעסקות בחלקים ישאירו לעולם חלק מהחטופים בשבי האויב ולראיה כמעט עשור עבר מאז החזקתם בשבי של אורון שאול והדר גולדין ועוד שני אזרחים ולמרות כל ההקלות שעשו ממשלות ישראל לדורותיהם הארבעה עדיין מוחזקים בשבי.
אין לי אלא לדרוש מהממשלות שיעשו הכל על-מנת לנסות להכריע את האויבים וגם אם יאלצו לחתום על עסקה חלקית לא יוותרו על החופש להמשיך ולהילחם בעזה לשמר ולהבטיח את ציר נצרים, מסדרון פילדלפי, להפוך את צפון הרצועה ל"DEAD ZONE" ובוודאי להמשיך ולשלוט באופן בלעדי בציר פילדלפי שעוד מהסכמי השלום של 1978 עם המצרים היה ונותר ברשותנו ובאחריותנו".
לצערי במהלך תקופת כתיבת דברים אלו התעצמה חזית המלחמה שלא באשמתנו או ברצוננו גם מכיוון לבנון, עירק, תימן, סוריה, הרשות הפלשתינית ואפילו חלק מערביי ישראל כשעל הכל מפקדת אירן שלמרות שהיא מרחיקה את גבולותיה מישראל באמצעות שלוחותיה במדינות אלו, היא נמצאת על סיפא של הפיכתה למעצמה גרעינית ומנצחת על כל האירוע במזרח התיכון.
גם כאן, ראינו את ספחיה של הקונספציה מעוררת החלחלה של מערכת הביטחון על שלל זרועותיה, על מטכ"ל נרפה החי בסרט, על המערכת השופטת הפרוגרסיבית המצרה את צעדי זרועות הביטחון ועל שלל בכיריה מן העבר, כולם מדושני עונג מפנסיות תקציביות מטורפות, ומשלל תפקידים בחברות פרטיות, בעיקר בתחומי הנשק והסייבר (כאשר חלקם כשלו לגמרי גם בעסקים הפרטיים) שהפכו ליושבי אולפנים ופרשנים מטעם עצמם כל אלו כמעט וגרמו לנו שלא לצאת ולהילחם על קיומנו בשלל הזירות ובעידוד ארה"ב ששיקוליה נובעים רק בגלל מערכת בחירות אצלם. מול כל אלו היה על הימין בהנהגתו של בנימין נתניהו, לעמוד על זכותנו לחרותנו ולהשיב מלחמה שערה למען תקומתנו המחודשת.
בשעת כתיבת המאמר, אינני יכול לנבא את עתידה של המלחמה אבל ברור לי שאין לנו ברירה ועל אף ולמרות כל הלחצים והצביעות, למרות הצורך להילחם אפילו פוליטית נגד מיעוט קטן, בעל הון, אליטיסטי ופריבילגי, אין למדינה ברירה אלא להכריע את כל הזירות, להביא לעם ניצחון מוחלט ואפילו לשנות את סדר היום המדיני במזרח התיכון ובזכות דור התקומה, דור הגבורה, מכל חלקי החברה: ימנים ושמאלנים, ספרדים ואשכנזים חילוניים ודתיים, ערבים ובני עדות אחרים, כולנו עם אחד שביחד נילחם וביחד ננצח וכן, עם ישראל חי!!