השר אופיר סופר, איש הציונות הדתית, שלח מכתב לראש הממשלה. זה מכתב שבו יש תלונה מוצדקת ואבחנה מוטעית. סופר צודק בתלונתו כאשר הוא כותב לראש הממשלה, ש"לאחרונה נשמעות בקרב ההנהגה הפוליטית החרדית אמירות שאינן מתיישבות עם רוח התקופה בעניין חשיבות השירות בצה"ל בכלל, ובתפקידי לחימה בפרט". סופר טועה באבחנתו כאשר הוא כותב לראש הממשלה, באותו מכתב, ש"הנחת היסוד בהעברת חוק הגיוס היא כי ניתן יהיה להגיע להישגים אמיתיים בשיתוף פעולה, ולא במהלכים חד-צדדיים של הוצאת צווים". לא בטוח שאני מבין את כוונת המכתב. השר סופר נמנה כבר מזמן על הרשימה הקצרה יחסית של חברי קואליציה, שהודיעו שלא יאפשרו העברה של חוק פטור גורף לחרדים משירות צבאי. מצד שני, וזה כנראה גם עניין של אידיאולוגיה וגם עניין של טמפרמנט, הוא הצליח לעשות את זה בלי לריב עם אף אחד ובלי להרגיז אף אחד. הוא באמת רוצה "תהליכים בשיתוף פעולה". המכתב ששלח לנתניהו, מעיד על שני דברים: האחד - סופר מרגיש שישנה התרופפות באופן שבו חברי קואליציה מדברים על חוק הגיוס. בעבר, גם המנהיגים החרדים, שהתעקשו בנחרצות שגיוס לא יהיה, הקפידו בדרך כלל לא לומר דברים מקוממים ממש בשעה שחיילים נמצאים בשדה הקרב. הם הקפידו - לפחות חלקם הקפידו - לעטוף את המסר הסרבני במילים רכות. אבל לא עוד. בחלוף הזמן, וכנראה בגלל תחושה של התחזקות וצבירת כוח פוליטי, החלו לומר ללא כסות של נימוס את מה שהם מתכוונים לו באמת: איש לא יתגייס. השני - סופר מבין שרגע האמת מתקרב. עוד רגע יחל מושב החורף. תגיע העת לעסוק בתקציב. כנראה שהתקציב לא יוכל לעבור - את זה החרדים אומרים בלי לכבס מילים - אלא אם יעבור חוק פטור, ויוחזרו ההקצאות לתלמידי הישיבות. סופר מזכיר לנתניהו במכתב שאי אפשר יהיה להעביר כל חוק, בכל מתכונת, בכל אווירה ציבורית. רוצים להעביר חוק? אפשר לנסות. אבל למה גם לתקוע אצבעות בעיניים? אבל מה סופר רוצה באמת? אפשר להציע שהוא רוצה לסמן שפטור מלא לא יהיה. לא בתמיכתו. הוא מכוון רק לפטור שלוקח בחשבון את צרכי המינימום של מערכת הביטחון. זה אומר 3,000 מגויסים בשנה הראשונה. כלומר, 3,000 מגויסים יותר ממה שהחרדים מתכוונים לתת. 3,000 לא רק על הנייר, אלא גם בפועל. סופר מסמן במכתב גם את שאלת האחריות האישית של הסרבנים לסרבנותם. זו שאלה חשובה מאוד. הוא מזכיר שאי אפשר להסתפק עוד באחריות מוסדית, כללית, מעורפלת, של כל מיני "מכסות" שכנראה לא ימולאו. צריך להתעקש על אחריות אישית: מי שקיבל צו ולא התייצב, יצטרך לשאת בעונש. הנה דרך פשוטה לבחון עד כמה הקואליציה רצינית בטענתה שהיא מתכוונת להעביר חוק גיוס שיענה בהדרגה על צרכי הצבא. אם יהיו סנקציות אישיות על חמקנים וסרבנים - אולי היא מתכוונת למשהו. אם לא יהיו סנקציות אישיות - היא בעצמה חמקנית וסרבנית. האם סופר מסמן קו בחול, רק קצת יותר עמוק, וקצת יותר נחרץ, לקראת הרגעים המכריעים. כלומר, מזהיר את נתניהו בנימוס שלא יוותר לחרדים יותר מדי. או שאולי הוא רק מאותת לנתניהו, שהוא דווקא מוכן לוותר כמה שצריך, אבל שכדי שיהיה בסדר, כדי שאפשר יהיה לוותר בלי סערה ציבורית, צריך לדאוג לעניין הקטן הזה, שהחרדים יפסיקו לדבר בשפה כל כך מקוממת, שרק מעלה את הטמפרטורה ומספקת תחמושת למתנגדי החוק. מצד אחד, הוא שלח מכתב. אז ייתכן שהוא מבין שצריך לסמן קו בחול. מצד שני, אם הוא עדיין מאמין ש"ניתן יהיה להגיע להישגים אמיתיים בשיתוף פעולה" סימן שלא הפנים את המציאות שהוא עומד מולה. סימן שהוא עדיין מחפש את הפתרון הקל: הסכמה שלא תחייב עימות. האמת העצובה שסופר יצטרך להתמודד איתה היא שאו שתהיה הסכמה - והחוק יהיה לא מספק, או שיהיה חוק מספק - ואז יהיה עימות.