הבוקר הלכנו כולנו לאזכרה של אופיר וניצן ליבשטיין. אופיר, אבא של ניצן, ראש מועצת שער הנגב, נפל בקרב עם מחבלי הנוח'בה בפתח ביתו בכפר עזה. אביב בנו יצא החוצה מהבית, ראה את אבא שלו הרוג, לקח ממנו את הנשק ונכנס להגן על אימא שלו ורד ושני האחים, עידן ואורי, שהסתגרו בממ"ד. זה היה אחרי שכבר ידעו שבלהה אימא של ורד, הסבתא של ניצן, נרצחה על-ידי המחבלים מוקדם יותר באותו הבוקר. נטע אפשטיין, בן הדוד של ניצן, נלחם באותו הזמן במחבלים מתוך הממ"ד שלו בשכונת הצעירים בכפר עזה. הוא זרק החוצה רימונים שהושלכו אל תוך הממ"ד בו שהה עם ארוסתו אירן שביט. בשלב מסוים קפץ על רימון שלא הספיק להחזיר אותו וכך מצא את מותו, תוך שבמעשה הגבורה הזה הוא מציל את חייה של אירן. נטע ז"ל מונצח במסגרת nextoctober710. ניצן נפצע מיריות המחבלים דרך דלת הממ"ד שלו. הוא חבש את עצמו והצליח למנוע מהם להיכנס לממ"ד. במשך שעות ארוכות הוא חיכה לעזרה שלא הגיעה. מאות חיילי צה"ל היו במרחק של דקות מהבית של ניצן אבל לא הגיעו עד אליו. בשעה 15:00 הוא התקשר לאמא ורד ואמר לה שנגמרה לו הסוללה בנייד. כ-45 דקות לאחר מכן נכנסו חיילים לבית של ניצן אבל הוא כבר לא היה שם. הוא נמצא מת בשדה שמחוץ לשכונת הצעירים יממה לאחר מכן. משלא הגיעו להציל אותו הוא חילץ את עצמו בתושיה דרך חלון הממ"ד תוך שהוא שותת דם אבל לא החזיק מעמד ומת מפצעיו. ניצן היה אוהד מושבע של הפועל. הוא השיג לנוני שלנו את הכרטיס לדרבי האחרון אליו זכה להגיע. מן הסתם שניהם יישבו היום ביחד ביציע שבשמים, עם עוד עשרות מאוהדי הקבוצה שנפלו או נרצחו במלחמה הארורה הזו, ויעודדו את הפועל במשחק שלה בליגה הלאומית. אורי אפשטיין, דוד של ניצן ואבא של נטע הגיבור הספיד את ניצן במילים שנחקקו אצל כל מי שהיו באזכרה. הוא חזר על המשפט של ניצן: "אתה תכתוב את הסיפור של החיים שלך" וסיפר איך המשפט הזה מעצב את דרכו בשנה שאחרי ה 7.10. גם אנחנו, כולנו, צריכים לזכור את המשפט הזה של ניצן ולחשוב איך אנחנו רוצים לכתוב את סיפור החיים שלנו, לא לתת שאחרים יכתבו אותו בשבילנו. ניצן ואופיר ליבשטיין, יהי זכרם ברוך. כמו בכל שבוע, מוזמנים להצטרף אליי בתפילה לשלומם של כל הגיבורים שלנו באשר הם, שיחזרו הביתה בשלום. מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהֵם, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב (דברים כ,ד): "כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: "אָמֵן".