אני תקווה כי לא ילקו אותי בשוטים או בעקרבים או בתת-מקלע. הסיבה: אפרט מדוע ראוי ראש הממשלה למחמאה, לפחות מטעמו של הח"מ. אני מבין שמחמאה לבנימין נתניהו כמוה כמסמך נדיר, אולי אף ראוי כי יוצג למכירה פומבית. לפחות, יזכה לעיונם של כמה מן הקוראים.
אנו עדיין מתבשמים בהילולת התקיפה המוצלחת באירן. ללא רבב, ללא טעות אחת או פגיעה כלשהי בכוחות התוקפים. די בעובדות אלה כדי להחמיא לכוחות שפעלו - ואולי עוד יופעלו כמובן - עוד יותר מפעם יחידה, נוספת. זרועות המודיעין שקדו על תכנון התקיפה זמן רב, עד שנבחר המועד הראוי לביצוע.
במרוצת אותה תקופה עמדה ישראל בקשר הדוק (כמעט עד חנק?...) עם ארצות הברית שהתמידה בחיזוק כוח המגן על ישראל במקרה הצורך. היו חילוקי דעות אשר על כולם נודע ברבים. חילוקי דעות על היעדים לתקיפה, על המועד. ובעצם, הידוק הברית, כן, הברית עם ארה"ב איננה כמובן חידוש אלא היא נשענת על מסורת של שנים וממשלים.
התקיפה בוצעה בשיאה של הברית, אף סמוך מאוד לבחירות בארה"ב. כישלון - חלילה - היה גורם נזק לשני המועמדים לנשיאות באשר הביעו את אהדתם - נלהבת או לא - לישראל. בין כה וכה, במסע הבחירות לנשיאות תדמיתה של ישראל נסדקה ולא הייתה נושא לאהדה. אבל היה מי שניהל את ביצועי הברית עם ארה"ב, לקראת המתקפה של אירן.
זו בוצעה ללא דופי, ככל הידוע. אכן, ארה"ב הגבילה, אף בלמה הצעות חריפות יותר של תקיפה ישראלית, אבל נתניהו נהג בריסון, באיפוק, בתבונה ולא התחזה כ"גיבור", כמי שמעז להתעמת עם ארה"ב. כך הם פני הדברים פחות משבועיים לפני מועד הבחירות לנשיאות. ואחרי 20 בינואר 2025? נתרחק מניחושים. תפקודו של נתניהו בתחום המדובר אפשר שיזכה לתשומת לב המועמד/ת שייבחר.
לטעמי, איני מזהה אצלנו פוליטיקאי פעיל שיצליח לנהל בתבונה, לאחר נסיון ותיק, את היחסים עם ארה"ב, וזאת לזכותו של נתניהו. קשה עד בלתי אפשרי להעלות על הדעת, לו היה נגרם כשל כלשהו בביצוע. במקרה זה, הייתה מתחוללת בישראל רעידת אדמה בתקשורת מדרגה שמונה לפחות. כל הנ"ל איננו בבחינת המחאה פתוחה: נתניהו שגה, אולי עוד ייכשל אם שוב ייבחר. אך מה שמגיע, מגיע.