דווקא ביום הנורא הזה עם פיגוע גדול ועוד מילואימניקים שנפלו, חשוב לי לשתף אתכם. אני מסיים כרגע ביקור אצל מספר לוחמים פצועים בבית החולים שיבא. למשל, אביתר מעלי זהב, מ"מ בגבעתי שרק רוצה לחזור לחייליו כמה שיותר מהר. או לוחם דובדבן גיבור ישראל יונה בריף שעדיין נלחם על חייו, שנה לאחר הפציעה האנושה בכפר עזה, והוריו הייזל ודוד ואחיו מקיפים אותו סביב השעון. זהו הדור הטוב ביותר שקם לנו. הדור הזה יבנה את ישראל מחדש. הדור הזה של צעירים וצעירות שמוכנים למות למען קיום המדינה, שפעם אחר פעם מסכנים את חייהם למען אחרים, שמתייצבים לסבב מילואים רביעי (!), הדור הזה - דור האריות - הוא העתיד שלנו. כשהמלחמה תסתיים, כשהחטופים יחזרו הביתה והמפונים ישובו לבתיהם בגליל ובנגב, דור האריות יחזור לאזרחות ויתקן כאן הכל. דור שלא יתעלם מבעיות כרוניות ולא יעצום עיניו. דור שלא יקבל את האמירה: "ככה זה, אין מה לעשות" ביחס לשום אתגר: החרדים, הבדואים, מחירים יקרים, דיור, פלגנות. דור אקטיבי ולא דחייני. דור של אמת בפנים, גם כשהיא מורכבת. דור שלא מוכן לקבל חלוקות, שנאה ופלגנות בתוכנו, שלא יקבל את הביטוי "מגזר" כי את מי גוזרים כאן? דור שלא מוכן לקבל חלוקה בין "יהודי" ל"ישראלי", כי מה יותר יהודי מלחיות בארץ ישראל כמו אבותינו? דור שמעריך את המורשת והמסורת שלנו אך מקבל כל אחד כפי שהוא ולא מאמין בכפייה מכל סוג, וסולד מכל ההגדרות של מגזרי-מגזרים. דור יודע שכל מי ששירת יחד בקרב הוא אח, הוא ציוני, הוא שותף לבניית עתיד למדינה היהודית גם אם דעותיו מעט שונות. זה בקטנה. קיבוצניק, עירוני, כיפה סרוגה, מתיישב, דרוזי, ימני או שמאלני - המשותף גדול לאין ערוך מהמפריד. דור אידיאליסט ממש כמו דור תש"ח, שיקים אותנו ב-50 השנים הבאות. דור שלא יתמכר לחומרנות. דור שיעמיד את טובת המדינה לפני טובתו האישית או טובת המגזר שלו. דור שהמילה "ציונות" היא עבורו קדושה, ולא קלישאה. אני אפעל שצעירים וצעירות אלו יגדלו מהר לתוך הנהגת המדינה, עם האנרגיות, התושיה והמסירות שלהם. כל פעם שאני רוצה לשאוב כוח ואופטימיות, אני מסתכל על בנינו ובנותינו ואני יודע שיש בפנינו - מדינת ישראל - עתיד מופלא.