היסטוריונים שונים תיארו מצב מביך: כאשר סיפרו למלכת צרפת מארי אנטואנט כי ההמונים רעבים ללחם השיבה באטימותה: "אם אין לחם - שיאכלו עוגות." זו טעות. האמירה מיוחסת דווקא למריה תרסה הספרדית. אין הבדל מהותי. זה תיאור פלסטי של אטימות השלטון. בעברית הוא מתאים מאוד גם למשפחת שרה ובנימין נתניהו.
האטימות השלטונית, כתב היום נחום ברנע, עלולה להוביל את ישראל בעקבות הנתניהו'ס לנקודת שבר חמורה. מה הוא חושב לעצמו, נתניהו, שינהג בשחיתות (גם אם לא פלילית) וישחרר את החרדים בעוד נכדינו ונכדותינו עושים את רוב השנה בשדות הקרב בדרום ובצפון, וזה יחלוף כלא היה?
הוא יגרש את יואב גלנט ממשרד הביטחון לטובת זיקית פוליטית מחליאה כמו גדעון סער, וכלום? הכל יעבור בקול דממה דקה? ולא ייפרד מרצועת עזה? ויקים שוב את גוש-קטיף? ומי יגן עליו? יאיר נתניהו? היה לא יהיה.
נתניהו הוא אדם מקובע נוסף לכל החליים האחרים באישיותו כפי שציטט בימים אלה הפרופסור עוזי ארד מפסיכולוג שבחן את נתניהו כבר לפני שנים רבות. כפי שמ7 באוקטובר נדהם למרות שגרם לו - כך זה יקרה גם מבית. "ישועת השם כהרף עין." כי הם אינם יודעים שובע.
להדיח את גלנט? לאפשר למפכ"ל-ווסאל-נבל כדני לוי לקחת את החוק לידיו ולעוותו? למנוע מהציבור הערבי את חרות ההצבעה לכנסת? לפרק את בית המשפט העליון בטענה הכוזבת שלא נבחר על-ידי העם? (ברור שנבחר, כנהוג בדמוקרטיות, BY proxy).
כיצד אני הייתי מסכם את מאמרו של ברנע? כך: נתניהו, בוקר אחד תקום (גם אנו כמובן) ותמצא מעליך את האביב היהודי.