1. נאמר מיד: הסדרה פירושה ניהול האיום תוך הותרת האויב וכוחו על-כנם עם אפשרות סבירה להשתקם. הכרעה היא חיסול האויב ויכולותיו באופן שלא יתקיים יותר. הסדרה היא הסתמכות על אחרים, כולל האויב, שיכבדו את ההסכם (פיסת נייר או החלטת או"ם). הכרעה היא הסתמכות על עצמנו בכל הקשור לביטחוננו וקיומנו, תוך פעולה מתמדת לא לתת לאויב להשתקם.
קולות ה"הסדרה" מלווים אותנו מתחילת המערכה. הנחת היסוד היא שישראל לא יכולה להתמודד לבדה מול האיומים. לתפיסתם, ישראל צריכה להיות מוגנת אך לא חזקה מדי, אלא במצב של תלות תמידית באמריקנים, שיוכלו לכפות תפיסות עולם והסדרים מדיניים.
2. בישראל קיים חוג חברתי בקרב העילית הוותיקה, המתכווץ מבחינה דמוגרפית ורואה כיצד רעיונותיו להסדר מדיני (שתי מדינות "לא" לשני עמים) מתפוגגים. מעבר לדומיננטיות במוקדי הכוח המשפטיים והאקדמיים, נותר הלחץ האמריקני כמנוף השפעה על הממשלה. זאת ניתן להשיג בעזרת הבניית התודעה, לפיה לא נוכל להתקיים אם "נמרה" את פי האמריקנים.
כה חזקה התפיסה הזאת עד שהפכה למושכל יסוד שאינו זקוק להוכחה. בשנת 67 לפנה"ס הלכה לעולמה שלומציון המלכה, והממלכה נקרעה בין שני מחנות בראשות בניה יוחנן הורקנוס ויהודה אריסטובלוס. הם ביקשו מהגנרל הרומי גנאיוס פומפיוס לשפוט ביניהם, וזה ניצל את המצב ופלש לירושלים ב-63 לפנה"ס. כך איבדנו את עצמאותנו.
3. הסדרה בלבנון תהיה דומה להחלטה 1701 שרק העצימה את חיזבאללה. כוחות זרים בלבנון ובעזה יפעלו באופן דומה לפארסה ששמה יוניפיל, כוחות האו"ם לשמירת השלום בלבנון שמתחת לאפם הקים חיזבאללה אימפריית טרור. המדברים על הסדרה טרם הכרעת האויב מקווים שכך יוכלו להביא להקמת מדינה פלשתינית בגב ההר, מול מרכזי האוכלוסייה שלנו, כאילו לא למדנו לקח מההרפתקה המופקרת בהינתקות מעזה.
כוחותינו לוחמים בעוז ובמסירות נפש. מי שנמצא בשטח מבין היטב את הסכנה הקיומית המרחפת מעלינו ומוכן להקרבה למען עתידנו. ההכרעה אפוא חייבת להיות ברורה לא רק עבורנו ועבור הפרשנים, אלא בראש ובראשונה בתודעת האויב, שאינו יכול לקום יותר, שאין לו כוח צבאי או שלטוני ושאנשיו ימותו ברגע שיעזו להרים ראש נגדנו.
אסור לחזור למדיניות ה-6 באוקטובר, לפיה דיברנו ואיימנו, וברגע שחמאס או חיזבאללה הפרו את ההסכם, לא עשינו דבר. רודי גו'ליאני, ראש העיר של ניו-יורק השיג ביטחון בניו-יורק באמצעות אכיפת העבירות הקטנות ביותר על ארגוני הפשע.
4. עדיין, המפתח לסילוק האיומים מעלינו הוא הכרעת הציר האירני. כולם מבינים זאת, אלה המטיפים שאיננו יכולים, מבטאים את הקונספציה שהביאה אותנו לעברי פי פחת ב-7 באוקטובר. אך מי שיש לו אנטנות היסטוריות וראייה גיאו-פוליטית המשוחררת מההתניות הידועות רואה ומבין שאנחנו נמצאים בנקודה היסטורית נדירה שבה אפשר לשחרר את המזרח התיכון מלפיתת החנק של משטר הדמים, עובד האלילים, בטהרן.
את זאת נשיג לא רק בהפצצות מהסוג שראינו ושאנו מקווים שתמשכנה למתקני הגרעין של משטר האייתולות. הדבר החשוב הוא לתת אומץ לאוכלוסייה האירנית הרבה ששונאת את המשטר, כדי להפילו. כך ביחס לאזרחי לבנון ששונאים את חיזבאללה. משטרים טוטליטריים נופלים כשנתיניהם מפסיקים לפחד, או אז ההמון מתקומם והחומות מתמוטטות.
משמרות המהפכה שומרים על המשטר האירני. צריך לפגוע בהם ובמתקניהם ולהביא לקריסתם, בדומה לקריסת הפיקוד הבכיר בחיזבאללה. זה ישחרר את האזרחים האירנים לפעול אחרי יותר מ-40 שנות דיכוי. זה גם ישחרר את הלבנונים. הרוע העולמי מזהה בלבול וחולשה מצד הציוויליזציה המערבית, היהודית-נוצרית, ולכן מרים ראש וסבור שביכולתו להכריע את המערב. עיני העולם נשואות אלינו ברגע ההיסטורי הזה, שעה שאנחנו נמצאים במערכה מול נציגי הרוע העולמי. חשוב להתרומם לגודל השעה.