מאז 1978/79, כאשר מחלקת המדינה האמריקנית תקעה סכין בגב השאה הפרסי - השוטר האמריקני של המפרץ - היא מסרבת לפעול לשינוי משטר באירן. היא מאמצת את האופציה הדיפלומטית, שהזרימה מאות מיליארדי דולרים לתקציב האייתולות - למרות התנהלותם האנטי-אמריקנית - והזניקה אותם למעמד בכיר בזירה הבינלאומית הצבאית והמדינית. האופציה הדיפלומטית איפשרה לאייתולות לשדרג באופן דרמטי את היקף ואיכות הסיוע לטרור כמו חיזבאללה, חמאס והחות'ים. ב-2024, היכולת הקונבנציונלית של אירן - גם ללא הפוטנציאל הגרעיני - מהווה מוקד עולמי אנטי-אמריקני מוביל של טרור, הברחת סמים, הלבנת הון והפצת טילים וכלי טיס בלתי מאויישים קטלניים. היכולת הקונבנציונלית של אירן מאיימת על ביטחון הפנים בארה"ב (לדוגמה, התפשטות תאי טרור רדומים בארה"ב ושתוף פעולה הדוק עם ברוני סמים במקסיקו), מכרסמת במעמד האסטרגי של ארה"ב באמריקה הלטינית (הבטן הרכה של ארה"ב), מאיימת על קיום כל משטר ערבי פרו-אמריקני, ובמיוחד מפיקות הנפט (כמו סעודיה, איחוד האמירויות ובחריין), במטרה להשתלט על 48% אחוזי עתודות הנפט בעולם הנמצאות באזור המפרץ הפרסי. ב-1978/79, טענה מחלקת המדינה שאייתוללה חומייני יושפע על-ידי יועצים מתונים בוגרי אוניברסיטאות מערביות, יתרחק ממוסקבה הקומוניסטית, יתמקד בהענקת זכויות אדם לעם האירני, ימנע מיצוא המהפכה האיסלאמית מחוץ לגבולות אירן ויהיה מהדורה אירנית של... גנדי. ב-1978/79 הביאה מחלקת המדינה להפיכת אירן מבעלת ברית מרכזית של ארה"ב לתמנון ארסי אנטי-אמריקני, שזרועותיו פרושות מהמפרץ הפרסי, דרך המזרח התיכון ואפריקה עד לאמריקה הלטינית ואדמת ארה"ב. ב-2024, למרות ההתנהלות האלימה והאנטי-אמריקנית השיטתית של האייתולות, מחלקת המדינה משוכנעת שאפשר להביא רפורמה לאייתולות בעזרת בוננזה דיפלומטית ופיננסית, שתשכנע את האייתולות לדו-קיום בשלום עם שכניהם, לקיים הסכמים ולהינתק מחזון פנאטי שאינו מכיר בזכות הקיום של יריבים ואויבים. ב-2024, התנגדות מחלקת המדינה לפעול לשינוי משטר באירן עלולה להיות גזר-דין מוות למשטר ההאשמי הפרו-אמריקני, העומד בפני טרור גובר של האייתולות, הפועלים להפלתו בשיתוף פעולה עם ארגוני טרור מעירק וסוריה, "האחים המוסלמים", טרור פלשתיני (כולל חמאס) ושני מיליון פליטים מסוריה ועירק. הפלת המשטר ההאשמי תהפוך את ירדן למוקד נוסף של טרור עולמי אנטי-אמריקני, שיגרום להתפרצות וולקנית אזורית ועולמית: 309 הק"מ של גבול ישראל-ירדן יהפכו מרגיעה-יחסית לסיוט ביטחוני ותקציבי; טרור "האחים המוסלמים" במצרים יקבל רוח גבית מים סוף וחצי האי סיני; הטרור בירדן יאיים על מפיקות הנפט בחצי האי ערב, ויקל על האייתולות להשתלט על 78% מעתודות הנפט העולמי ועל צומת מרכזית של הסחר בין אסיה לאירופה. לעומת זאת, ההכרה שמשטר האייתולות אינו שותף למו"מ, אלא יעד לשינוי משטר, תקדם את תהליך השלום. שינוי המשטר - שיהיה לרווחת רוב האירנים - ישדרג את כוח ההרתעה של ארה"ב וישראל, יסיר את מאכלת האייתולות מצוואר המשטרים הערבים הסונים, יצמצם את התקרבות סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים לסין ורוסיה; יסיר את המשוכה המרכזית להצטרפות סעודיה לתהליך השלום עם ישראל, ובעקבותיה (וללא איום האייתולות) עשויות להגיע אינדונזיה, עומאן ואולי אף כווית. התנגדות מחלקת המדינה לשינוי משטר - במקביל להשעיית וריכוך סנקציות כלכליות שהוטלו על האייתולות, ותגובה רופסת להפצצת מתקנים אמריקנים במזרח התיכון (גם בירדן) - נתפסת כהססנות וחולשה, המחזקים את הטרור ומסכנים את בעלות הברית של ארה"ב, ניתוק ממציאות המזרח התיכון, התעלמות מהעובדה שטרוריסטים נושכים את היד המסייעת להם, והעדפת נוחיות דיפלומטית קיצרת טווח על פני ביטחון לאומי ארוך טווח. 45 שנות האופציה הדיפלומטית כלפי משטר האייתולות העניקו רוח גבית עזה לאייתולות, פגעו באינטרסים של ארה"ב, ושיקפו את הנחת מחלקת המדינה כאילו נמר יכול לשנות חברבורות ולא רק טקטיקות.